אתמול היה יום עמוס מבחינתי, בעיקר עמוס רגשית, שמעון פרס נפטר, חברה יקרה שאני מכירה מארגון הנטוורקינג שאני הולכת אליו נפטרה בפתאומיות, והיתה לי ביקורת אצל הכירורגית המקסימה שלי.
אתמול היה יום שהפגיש את כולנו עם המוות, עם סיומם של חיים. במקרה של שמעון פרס, הנשיא התשיעי של ישראל ואיש רב פעלים, נראה היה תמיד מלא שליחות והיה איש חזון, ומוערך בערוב ימיו על פועלו בכל רחבי העולם, המוות נראה לי כסיום טבעי של החיים, הוא חי , לפחות לפי ההרגשה שלי, חיים מלאים, ועד הרגע האחרון , היה פעיל, חד, חריף ומלא חיים. מצד שני, החברה שהלכה לעולמה, בטרם עת, צעירה ממני, רק לפני שלושה חודשים, ראיתי אותה, מחייכת ומקסימה וקשה להאמין שהמחלה הארורה הזאת, לקחה אותה כל כך מהר. האם היא הספיקה לחיות את חייה במלואם? האם זה היה הזמן ללכת? מי יודע? לנו שנשארים פה, זה לא נראה ככה…..אבל אנחנו לא יודעים, ובטח שלא בעניינים כאלה. האם הנשמה שלה סיימה את תפקידה בעולם הזה?
ודבר שלישי, היתה הביקורת אצל הכירורגית שלי, המקסימה והמעולה, שאולי בכלל בזכותה אני כאן היום. כשחליתי , היה לי ברור שאני מחפשת לי רופאה שתלווה אותי, הכירורג שבדק אותי בשוטף, במשך שנים, לא היה מוכן לכל מיני בדיקות שרציתי שיעשו לי, והחלטתי לחפש לי רופאה אחרת. המלאכים השומרים שלי, הובילו אותי אליה, והיא התעקשה בניתוח לחפש עוד ועוד ומצאה גוש נוסף שהיה סרטני ולא נראה בבדיקות. למזלי הרב, אולי בזכותה אני בכלל כאן היום.
כל פעם שאני נוסעת ונכנסת לביקורות הללו, עולה מחדש הסרטן, הזכרונות מהמסדרונות הללו, ההתכווצות בבטן ברורה, והיא משתחררת רק אחרי שאני יוצאת מהדלת , עם בשורות טובות.
בכל בדיקה שנתית , בכל MRI, תמיד עולה הדרך, וההחלטה, לבחור בחיים ולהבריא חזקה מתמיד.
אני מרגישה בריאה, אמנם קצת אחרת ממה שהייתי לפני שחליתי, הגוף לא מה שהיה, עליתי הרבה במשקל בטיפולים ואני לא יורדת, לא משנה מה שאני עושה, יש כאבים פה ושם, חולשה לפעמים שמכריחה אותי לשכב ולהפסיק הכל, אבל ההרגשה הפנימית היא של בריאות. בריאות נפשית, שקט פנימי, בטחון בדרך שלי. אני מרשה לעצמי לבטא יותר את סנדרה האמיתית, לפעול פחות לפי מה שמתאים לאחרים ומדייקת יותר ויותר את החיים שאני בוחרת בהם.
ויום כמו אתמול, כשהמוות הזה מול העיניים, מחזק מאד את הבחירה מחדש בדרך, את האמונה, את זה שצריך להנות היום מהחיים, לחגוג כל יום שאנו קמים בבוקר, כאילו זה היום האחרון שנחיה, את הבחירות שאנו עושים בחיינו, את האחריות שאנחנו לוקחים על הדרך שלנו.
רובנו, עסוקים ביום יום, בריצות, בדרישות, במה שצריך.
תעצרו רגע, ותחשבו, האם אלה החיים שאתם רוצים לחיות?
האם אתם נהנים מהם?
האם אתם מרגישים מלאים בסיפוק? קמים בבוקר בשמחה לעוד יום חדש?
מרגישים חיים, בתוככם?
מרגישים ומביעים את האהבה שיש לכם, לעולם, לאהובים ואהובות שלכם?
נהנים מאוכל טוב, מספר טוב, מסרט טוב, מטיול על חוף הים עם חבר\חברה\אהוב\…..?
אוהבת, ומברכת כל אחד מכם לחיים מלאים , סנדרה
myhomeopathblog 