שתיית בירה זה מסרטן?

השבוע דברתי עם מטופלת על הגורמים לסרטן, ועל כתבה שהיתה שדברה על כך ששתיית אלכוהול גורמת לסרטן ושאפילו כוס בירה יכולה לעשות את ההבדל. 
כל שני וחמישי מתפרסמת כתבה על מזון כזה או אחר שמזיקים לנו, משקה זה או אחר וכדומה ואנשים מבולבלים כבר מרוב דברים והתראות.

זה לא שאני מזלזלת ….ההיפך, אני חיה הכי בריא שאני יכולה, אבל אני לא היסטרית בעניין.

כמי שהיתה שם, וכאשת מקצוע בתחום, מטפלת בחולות ומחלימות מסרטן, אני חושבת שכל הזמן יהיו דברים להמנע מהם….וכתבות מפחידות שמאיימות עלינו. אבל סרטן הרבה יותר מורכב מלאכול או לשתות דבר מסוים. המכלול כולו הוא שחשוב ולא אוכל זה או שתיה אחרת. יש לנו בגוף כל הזמן תאים סרטניים ,השאלה אם מערכת החיסון שלנו מספיק חזקה להלחם בהם. חיזוק מערכת החיסון נעשה על ידי תזונה מתאימה, חוסן נפשי, שקט נפשי ורוגע, פחות סטרס, פעילות גופנית, וטיפול בעצמנו חשוב יותר מכל שלוק שתקחו מכוס בירה פה ושם.

חלק מלדאוג לעצמנו זה לאכול בריא רוב הזמן, וכוס בירה או יין פה ושם, עוד לא הרגה אף אחד. הכל שאלה של איזון, ותאמינו לי שכשהגוף והנפש מאוזנים אפשר לעשות הכל, במידה כמובן.

חלק מלחיות חיים מאושרים ורגועים, זה להבין שאי אפשר לנצח להמנע מהכל, חשוב שכל אחד מאיתנו, יהיה קשוב לעצמו, לרצונות שלו, לחרדות שלו, לדברים שעושים אותנו מאושרים. תאמינו לי שההקשבה הזאת היא אחד מהדברים שהסרטן או כל מחלה אחרת באים לספר לנו. ששכחנו את עצמינו ….איפה שהוא בדרך, שמה שקורה עכשיו לא מדויק לנו…. בואו נדייק את עצמנו, נאהב את עצמנו ונטפל בעצמנו לפחות כמו שהיינו מטפלים במישהו אהוב.

ערב מעולה ופשוט תהנו, מהחיים, הרי זו הסיבה שבעצם נשארנו פה.

ולחיים !!!

ההתמודדות של המשפחה כולה עם סרטן

השבוע, דברתי עם שני אנשים שונים על ההתמודדות של המשפחה כולה עם הסרטן. דברנו על ההשפעה העצומה שיש לתקופה הקשה הזאת על בני המשפחה כולה. כשמישהו מבני המשפחה מתמודד עם סרטן, כל המשפחה מושפעת, וכל הסביבה האנושית סביב החולה מושפעת. לא כולם מגיבים ופועלים באותו האופן. אנשים שונים במשפחה מגיבים שונה, חלק נרתמים ועוזרים המון, חלק עומדים חסרי אונים ולא עושים דבר, חלק לא יכולים לעזור ונאלצים להתמודד עם העובדה הזאת, חלק מתעלמים וממשיכים בחייהם כאילו כלום. כל אחד לפי היכולות שלו.

אין לי ספק שזו טלטלה לחיים של כולם. בזמן ההתמודדות עם הסרטן, חולה הסרטן עומד במרכז, ופעמים רבות בני המשפחה נדחקים הצידה. גם אם הצרכים הפיזיים מתמלאים, הצרכיים הנפשיים שלהם מודחקים. לא תמיד הם מרגישים שהם יכולים לבטא את הרגשות שלהם, הפחדים. הרי צריך להיות חזק, להיות שם בשבילו..או בשבילה. בתוך כל המקום הזה של לתת תמיכה לחולה הסרטן, הם עצמם הולכים לאיבוד בדרך.

אז, מתוך הניסיון שלי, אני ממליצה על כמה דברים שיכולים מאד לעזור:

דווקא כן לדבר ודווקא כן לבטא את מה שמרגישים. אם אי אפשר לדבר עם בן\בת הזוג שחולה כרגע, אז למצוא איש מקצוע שיכול להכיל אותך.

למלא את המצברים של עצמך , כי לטפל סביב השעון במישהו חולה , יכול לרוקן אותך.

לחלק מטלות בתוך המשפחה ולגייס עזרה מבחוץ, שלא כל ההתמודדות תיפול על מישהו אחד עיקרי.

להפעיל בני משפחה וחברים ולגייס אותם לעזרה מעשית. הרי המון אנשים רוצים לעזור ולא יודעים איך….

קביעת סדרי עדיפויות. ממליצה מאד לתזמן ולארגן לוח פעילות, המאפשר בעצם סדר ושקט נפשי.

חלוקה של כל המטלות לחלקים קטנים מקל על הארגון ועוזר בכל יום ויום להתמודד עם חלק. אני זוכרת שכל הדבר הזה שנקרא טיפולים אונקולוגיים נראה עצום….עכשיו צריך לקבוע, לרוץ, להבדק, לעמוד בתור, לקבל תשובות, לגשת למומחה הבא….לפנות לביטוח לאומי, לחברות הביטוח, לשלוח טפסים….עומס אדיר של בירוקרטיה, ניירת, תורים וזה עוד לפני שקבלתי איזה שהוא טיפול.

אני ממליצה להתארגן עם עזרה מבחוץ, בייביסיטריות, מבשלות, למסור כביסה למכבסות. כל זה כדי להקל ולהקטין חלק מהמטלות הרבות.

כמי שעוזרת לחולי ומחלימי סרטן, אני פונה היום לכל בני המשפחה, לחברים ולקרובים שמתמודדים עם בן משפחה חולה, אל תחשבו שאין מה לעשות, שאני לא חשוב כרגע, שאני צריך להיות חזק….

אל תשארו לבד…. תדברו, תקבלו עזרה, תתיעצו איך ומה….וככה תוכלו לעזור יותר לאהוב/ה שלכם ולהתמודד עם חודשים של טיפולים ועם הקשיים הרגשיים ביתר קלות.

חיבוק, סנדרה