- אני רוצה לדבר איתכם היום על חוזק, חוזק רגשי, בימים טרופים אלו אנו נמצאים פעמים רבות בתחושת חרדה ולחץ, בעיקר כי לא ידוע מה יקרה בדקות הקרובות. אין לנו שליטה על מה שקורה , מה שמגביר את תחושת החרדה. אז ראשית אני ממליצה לכם לפעול, פעולה ישר יוצרת תחושת מסוגלות , גם אם מדובר בדבר פעוט, כמו מילה טובה וחיזוק של מי שנמצא לידינו.
שנית, תתחברו לכמה רגעים לאני שלכם, לחוזק הפנימי, זכרו איך התמודדתם בעבר עם מציאות שנכפתה עליכם, עם מצב לא ברור ותראו כי למרות הקושי מצאתם בתוככם, יכולות אדירות. לכולנו יש בתוכנו חוזק פנימי שלא תמיד אנו ערים אליו. אנחנו נוטים לשכוח את הכוחות שלנו ביום יום, ועכשיו , במיוחד ברגעים אלו אני מבקשת שתתחברו לחוזק הזה. יש בתוכנו כל כך הרבה….הרבה יותר ממה שאנו מדמיינים, לפעמים דווקא האחרים רואים את החוזק שלנו יותר מאיתנו, לפעמים די במילה טובה, שהולכת עם האדם השני ומלווה אותו…..די במשפט שאמרתם, שמלווה את האחר ושינה משהו קטנטן בחייו. היו חזקים, בגופכם וברוח, שאותה אי אפשר לכלוא, בשום ממד, או מקלט. זה מקור הכוח שלנו. התחברו אליו. שקט ושלווה , סנדרה
קטגוריה: סרטן: לבחור בחיים ולהבריא
הבנתי שעליי לחפש מישהו שיעזור לי לעבור את הטיפולים האונקולוגיים כולל כימותרפיה קשה…
אני מטופלת בהומאופתיה למעלה מ20 שנה. כשחליתי בסרטן ב2012, הרגשתי שאני בתוך סופה מטורפת. הייתי מטופלת אבל מי שטיפל בי אז חשש מה"מחלה". כהומאופתית היה לי קשה מאד להחליט לקחת כימותרפיה, אבל אחרי שהחלטתי שכן היה לי ברור שלא אעשה את זה ללא תמיכה ושילוב של שיטת הטיפול שאני כל כך מאמינה בה, ומטפלת בה כבר שנים.
הבנתי שעלי לחפש מישהו אחר שיעזור לי לעבור את הטיפולים האונקולוגיים כולל כימותרפיה שפגעה קשה מאד בגוף שלי. בזמן הטיפולים לא הצלחתי למצוא מישהו כזה. אבל, בדיוק בסיום הכימו פגשתי את ההומאופתית שמטפלת בי עד היום. היה לי חשוב מאד להיות מטופלת כי בעיני הומאופתיה היא שיטת הטיפול הכי מקיפה ועמוקה שיש. רציתי שהסרטן לא יחזור ולהיות הכי בריאה שאני יכולה להיות. לשקם את הגוף שלי ולהתחזק. היה לי ברור שעלי לחפש מטפל/ת שיהיו שם איתי בדרך הזאת וביציאה ממנה. זו גם הסיבה בגללה לפני שבע שנים החלטתי להתמחות בסרטן ולעבוד עם חולי סרטן.
האמנתי שיש לי מה להציע והיום אני יודעת שאני יכולה לעזור ולהקל בצורה משמעותית את תופעות הלוואי של הטיפולים וללוות את השיקום שאחרי. אני מבינה את מי שמטופל אונקולוגית יותר מכל אחד אחר. הייתי שם. אני יודעת איך זה לעבור את זה לבד ואיך זה עם תמיכה.
לכן בשבע השנים האחרונות אני פה בשביל חולי הסרטן והמחלימים ממנו. מטופלות שלי שולחות לי תוצאות של בדיקות שבהן רואים שהסרטן איננו. גם במקרים קשים. שבהם זה לא ברור מאליו. תוצאות של בדיקות פט ואם אר אי תקינות ללא עדויות לסרטן, בלוטות נקיות. אין דבר יותר מרגש מזה. אנשים שכרגע מתמודדים עם סרטן חייבים מטפל שהיה שם ומבין אותם.
רק אם אתם מרגישים שבמהלך ההתמודדות עם המחלה ואחריה חשוב שתהיו עם מטפל שבאמת מבין אתכם – צרו איתי קשר לשיחה קצרה של 10 דקות
שתיית בירה זה מסרטן?
השבוע דברתי עם מטופלת על הגורמים לסרטן, ועל כתבה שהיתה שדברה על כך ששתיית אלכוהול גורמת לסרטן ושאפילו כוס בירה יכולה לעשות את ההבדל.
כל שני וחמישי מתפרסמת כתבה על מזון כזה או אחר שמזיקים לנו, משקה זה או אחר וכדומה ואנשים מבולבלים כבר מרוב דברים והתראות.
זה לא שאני מזלזלת ….ההיפך, אני חיה הכי בריא שאני יכולה, אבל אני לא היסטרית בעניין.
כמי שהיתה שם, וכאשת מקצוע בתחום, מטפלת בחולות ומחלימות מסרטן, אני חושבת שכל הזמן יהיו דברים להמנע מהם….וכתבות מפחידות שמאיימות עלינו. אבל סרטן הרבה יותר מורכב מלאכול או לשתות דבר מסוים. המכלול כולו הוא שחשוב ולא אוכל זה או שתיה אחרת. יש לנו בגוף כל הזמן תאים סרטניים ,השאלה אם מערכת החיסון שלנו מספיק חזקה להלחם בהם. חיזוק מערכת החיסון נעשה על ידי תזונה מתאימה, חוסן נפשי, שקט נפשי ורוגע, פחות סטרס, פעילות גופנית, וטיפול בעצמנו חשוב יותר מכל שלוק שתקחו מכוס בירה פה ושם.
חלק מלדאוג לעצמנו זה לאכול בריא רוב הזמן, וכוס בירה או יין פה ושם, עוד לא הרגה אף אחד. הכל שאלה של איזון, ותאמינו לי שכשהגוף והנפש מאוזנים אפשר לעשות הכל, במידה כמובן.
חלק מלחיות חיים מאושרים ורגועים, זה להבין שאי אפשר לנצח להמנע מהכל, חשוב שכל אחד מאיתנו, יהיה קשוב לעצמו, לרצונות שלו, לחרדות שלו, לדברים שעושים אותנו מאושרים. תאמינו לי שההקשבה הזאת היא אחד מהדברים שהסרטן או כל מחלה אחרת באים לספר לנו. ששכחנו את עצמינו ….איפה שהוא בדרך, שמה שקורה עכשיו לא מדויק לנו…. בואו נדייק את עצמנו, נאהב את עצמנו ונטפל בעצמנו לפחות כמו שהיינו מטפלים במישהו אהוב.
ערב מעולה ופשוט תהנו, מהחיים, הרי זו הסיבה שבעצם נשארנו פה.
ולחיים !!!
טיפול בסרטן השד
ההתמודדות של המשפחה כולה עם סרטן
השבוע, דברתי עם שני אנשים שונים על ההתמודדות של המשפחה כולה עם הסרטן. דברנו על ההשפעה העצומה שיש לתקופה הקשה הזאת על בני המשפחה כולה. כשמישהו מבני המשפחה מתמודד עם סרטן, כל המשפחה מושפעת, וכל הסביבה האנושית סביב החולה מושפעת. לא כולם מגיבים ופועלים באותו האופן. אנשים שונים במשפחה מגיבים שונה, חלק נרתמים ועוזרים המון, חלק עומדים חסרי אונים ולא עושים דבר, חלק לא יכולים לעזור ונאלצים להתמודד עם העובדה הזאת, חלק מתעלמים וממשיכים בחייהם כאילו כלום. כל אחד לפי היכולות שלו.
אין לי ספק שזו טלטלה לחיים של כולם. בזמן ההתמודדות עם הסרטן, חולה הסרטן עומד במרכז, ופעמים רבות בני המשפחה נדחקים הצידה. גם אם הצרכים הפיזיים מתמלאים, הצרכיים הנפשיים שלהם מודחקים. לא תמיד הם מרגישים שהם יכולים לבטא את הרגשות שלהם, הפחדים. הרי צריך להיות חזק, להיות שם בשבילו..או בשבילה. בתוך כל המקום הזה של לתת תמיכה לחולה הסרטן, הם עצמם הולכים לאיבוד בדרך.
אז, מתוך הניסיון שלי, אני ממליצה על כמה דברים שיכולים מאד לעזור:
דווקא כן לדבר ודווקא כן לבטא את מה שמרגישים. אם אי אפשר לדבר עם בן\בת הזוג שחולה כרגע, אז למצוא איש מקצוע שיכול להכיל אותך.
למלא את המצברים של עצמך , כי לטפל סביב השעון במישהו חולה , יכול לרוקן אותך.
לחלק מטלות בתוך המשפחה ולגייס עזרה מבחוץ, שלא כל ההתמודדות תיפול על מישהו אחד עיקרי.
להפעיל בני משפחה וחברים ולגייס אותם לעזרה מעשית. הרי המון אנשים רוצים לעזור ולא יודעים איך….
קביעת סדרי עדיפויות. ממליצה מאד לתזמן ולארגן לוח פעילות, המאפשר בעצם סדר ושקט נפשי.
חלוקה של כל המטלות לחלקים קטנים מקל על הארגון ועוזר בכל יום ויום להתמודד עם חלק. אני זוכרת שכל הדבר הזה שנקרא טיפולים אונקולוגיים נראה עצום….עכשיו צריך לקבוע, לרוץ, להבדק, לעמוד בתור, לקבל תשובות, לגשת למומחה הבא….לפנות לביטוח לאומי, לחברות הביטוח, לשלוח טפסים….עומס אדיר של בירוקרטיה, ניירת, תורים וזה עוד לפני שקבלתי איזה שהוא טיפול.
אני ממליצה להתארגן עם עזרה מבחוץ, בייביסיטריות, מבשלות, למסור כביסה למכבסות. כל זה כדי להקל ולהקטין חלק מהמטלות הרבות.
כמי שעוזרת לחולי ומחלימי סרטן, אני פונה היום לכל בני המשפחה, לחברים ולקרובים שמתמודדים עם בן משפחה חולה, אל תחשבו שאין מה לעשות, שאני לא חשוב כרגע, שאני צריך להיות חזק….
אל תשארו לבד…. תדברו, תקבלו עזרה, תתיעצו איך ומה….וככה תוכלו לעזור יותר לאהוב/ה שלכם ולהתמודד עם חודשים של טיפולים ועם הקשיים הרגשיים ביתר קלות.
חיבוק, סנדרה
לבחור בחיים…..או ללכת מכאן
אתמול היה יום עמוס מבחינתי, בעיקר עמוס רגשית, שמעון פרס נפטר, חברה יקרה שאני מכירה מארגון הנטוורקינג שאני הולכת אליו נפטרה בפתאומיות, והיתה לי ביקורת אצל הכירורגית המקסימה שלי.
אתמול היה יום שהפגיש את כולנו עם המוות, עם סיומם של חיים. במקרה של שמעון פרס, הנשיא התשיעי של ישראל ואיש רב פעלים, נראה היה תמיד מלא שליחות והיה איש חזון, ומוערך בערוב ימיו על פועלו בכל רחבי העולם, המוות נראה לי כסיום טבעי של החיים, הוא חי , לפחות לפי ההרגשה שלי, חיים מלאים, ועד הרגע האחרון , היה פעיל, חד, חריף ומלא חיים. מצד שני, החברה שהלכה לעולמה, בטרם עת, צעירה ממני, רק לפני שלושה חודשים, ראיתי אותה, מחייכת ומקסימה וקשה להאמין שהמחלה הארורה הזאת, לקחה אותה כל כך מהר. האם היא הספיקה לחיות את חייה במלואם? האם זה היה הזמן ללכת? מי יודע? לנו שנשארים פה, זה לא נראה ככה…..אבל אנחנו לא יודעים, ובטח שלא בעניינים כאלה. האם הנשמה שלה סיימה את תפקידה בעולם הזה?
ודבר שלישי, היתה הביקורת אצל הכירורגית שלי, המקסימה והמעולה, שאולי בכלל בזכותה אני כאן היום. כשחליתי , היה לי ברור שאני מחפשת לי רופאה שתלווה אותי, הכירורג שבדק אותי בשוטף, במשך שנים, לא היה מוכן לכל מיני בדיקות שרציתי שיעשו לי, והחלטתי לחפש לי רופאה אחרת. המלאכים השומרים שלי, הובילו אותי אליה, והיא התעקשה בניתוח לחפש עוד ועוד ומצאה גוש נוסף שהיה סרטני ולא נראה בבדיקות. למזלי הרב, אולי בזכותה אני בכלל כאן היום.
כל פעם שאני נוסעת ונכנסת לביקורות הללו, עולה מחדש הסרטן, הזכרונות מהמסדרונות הללו, ההתכווצות בבטן ברורה, והיא משתחררת רק אחרי שאני יוצאת מהדלת , עם בשורות טובות.
בכל בדיקה שנתית , בכל MRI, תמיד עולה הדרך, וההחלטה, לבחור בחיים ולהבריא חזקה מתמיד.
אני מרגישה בריאה, אמנם קצת אחרת ממה שהייתי לפני שחליתי, הגוף לא מה שהיה, עליתי הרבה במשקל בטיפולים ואני לא יורדת, לא משנה מה שאני עושה, יש כאבים פה ושם, חולשה לפעמים שמכריחה אותי לשכב ולהפסיק הכל, אבל ההרגשה הפנימית היא של בריאות. בריאות נפשית, שקט פנימי, בטחון בדרך שלי. אני מרשה לעצמי לבטא יותר את סנדרה האמיתית, לפעול פחות לפי מה שמתאים לאחרים ומדייקת יותר ויותר את החיים שאני בוחרת בהם.
ויום כמו אתמול, כשהמוות הזה מול העיניים, מחזק מאד את הבחירה מחדש בדרך, את האמונה, את זה שצריך להנות היום מהחיים, לחגוג כל יום שאנו קמים בבוקר, כאילו זה היום האחרון שנחיה, את הבחירות שאנו עושים בחיינו, את האחריות שאנחנו לוקחים על הדרך שלנו.
רובנו, עסוקים ביום יום, בריצות, בדרישות, במה שצריך.
תעצרו רגע, ותחשבו, האם אלה החיים שאתם רוצים לחיות?
האם אתם נהנים מהם?
האם אתם מרגישים מלאים בסיפוק? קמים בבוקר בשמחה לעוד יום חדש?
מרגישים חיים, בתוככם?
מרגישים ומביעים את האהבה שיש לכם, לעולם, לאהובים ואהובות שלכם?
נהנים מאוכל טוב, מספר טוב, מסרט טוב, מטיול על חוף הים עם חבר\חברה\אהוב\…..?
אוהבת, ומברכת כל אחד מכם לחיים מלאים , סנדרה
יומנים….בלוגים….תזכורות
היום בבוקר פייסבוק דאג להזכיר שלפני שלוש שנים כתבתי בלוג. בתקופת ההתמודדות שלי עם הסרטן, הרגשתי שאני רוצה לשתף אחרים במה שעובר עלי. אני בטוחה שזה עזר לי מאד להתמודד עם הרגשות והמחשבות שעלו בטיפולים.
גם היום, כתיבה היא דרך מעולה בעיני, לעבד את מה שעובר עלי, ולשתף במחשבות, רגשות והבנות בכל מה שנוגע לבריאות שלנו , לחיים שלנו, לשינויים שאנחנו עושים, או רוצים לעשות. בשבילי כתיבה היא הדרך, להגיע לאנשים. אם מישהו מכם עובר בימים אלו תהליך או התמודדות קשים במיוחד, אני מאמינה שמה שכתבתי יכול לעזור. מוזמנים לקרוא, ולהגיב. יום מעולה , סנדרה
קבלת החלטות
בוקר טוב, חזרתי לפני חצי שעה מהליכה בת 45 דקות, בקצב שלי, לפי היכולות שלי ונהנתי מהטבע, מהמוסיקה ובעיקר מההחלטה לעשות זאת. אתמול שאלה אותי מישהי איך שומרים על מוטיבציה….אז הנה הטיפ שלי בעניין:
(אני כותבת בלשון נקבה כי אני אישה והפוסטים שלי מופנים בעיקר לנשים, ואתם הגברים מוזמנים ליהנות ולהתאים לעצמכם את הכתוב….)
כשאת מחליטה משהו, את עושה זאת מתוך רצון אמיתי לקיים את ההחלטה. חלק מההחלטות שלנו אנחנו מקיימות ויהי מה, וחלק אחר….אנחנו זונחות עוד לפני שהתחלנו. שימי לב בבקשה על איזה החלטות את מתעקשת ועל איזה לא?…..
האם אלה החלטות שקשורות למישהו אחר?
האם אלה החלטות שלא נותנים לנו לוותר עליהן?
האם אלה החלטות מצילות חיים? כלכליות? כאלה שאין לנו ברירה?
מה עם ההחלטות שהחלטנו עם עצמנו , בשבילנו?
טוב, כפי שניחשתם הרבה יותר קל להחליט החלטה ולעמוד בה אם היא קשורה למישהו אחר, למשהו שכביכול (ובכוונה אני אומרת כך) חשוב יותר….כי מה חשוב יותר מאיתנו? הרי אם אנחנו לא נבצע את ההחלטות שלנו שקשורות אלינו, אף אחד לא יעשה אותן בשבילנו.
ההחלטה יכולה להיות לקום לצעידה בכל בוקר…..או לאכול בריא יותר, או לקבוע לעצמי חוג של כיף , ככה סתם באמצע השבוע, או חצי שעה מול הים, או ארוחה עם חברות. בכוונה אני מתעכבת על הדברים שנותנים טעם לחיים ,אבל הם כביכול לא הכרחיים.
יותר קל לוותר על ההחלטות הללו, כי….אני צריכה לעבוד, אין לי זמן….(המשפט הכי נפוץ והכי שחוק שאני שומעת) כי אני מטפלת בכולם…אז לא נשאר לי זמן בשבילי….
אבל תאמינו לי, זה תלוי בכן, אך ורק בכן. הסביבה, החברים, הבעל, הילדים וכולם כולל הבוס יתאימו את עצמם אליך ברגע שאת תחליטי. זה נורא תלוי איך את מציגה את זה. כשלכולם ברור שזה משהו שחשוב לך לפחות כמו דברים אחרים, הם מקבלים את זה. תאמינו לי , אני מדברת מניסיון. כשלך ברורה הדרך, אחרים מתאימים את עצמם אליך.
מאחלת לך לקבל החלטות ולקיים אותן, בשבילך,
יום מעולה , סנדרה
יש לכם מוטיבציה?
יש לכם מוטיבציה? …..
אחד מהנושאים החשובים שהאימון מדבר עליהם הוא מוטיבציה. מוטיבציה לשנות, לעשות אחרת, לצאת מגבולות הנוחות. איך אנחנו מוצאים בתוכנו את הדבר הזה שנקרא מוטיבציה?
לכל אחד מאיתנו המוטיבציה מגיעה ממקום אחר, אבל מה שהכי חשוב זה שהיא תגיע מתוכנו, מהמקום הזה שמחובר אצלנו לערכים, לשאיפות לאותו משהו פנימי עמוק שיודע מה טוב לנו ומה נכון לעשות.
אצלי, אני מגייסת מוטיבציה לאכילה נכונה ועשיית ספורט. בחיי הבוגרים לא הייתי אדם ספורטיבי, למעשה שנאתי ספורט. אצלי השכל תמיד היה הצד החזק 🙂
היום אני קמה בבוקר מוקדם ועושה ספורט, כדי שהסרטן לא יחזור וכדי להרגיש טוב עם הגוף שלי. הבנתי שמערכת החיסון שלי עובדת טוב יותר כשאני פעילה, שהגוף שלי מנקה רעלים בצורה כזו, שורף שומנים (שבתוכם אגב, נמצאים הרעלים שנחשפתי אליהם) ובאותם רגעים שאני חוזרת הביתה אחרי הליכה ארוכת קילומטרים, אני מרגישה שניצחתי, שאני חיה, חיה במלוא העוצמה, שאני פה, למרות הסרטן ואולי בזכותו.
זה מה שגורם לי לצאת להליכה, ואני מאמינה שלכל אחד מאתנו המוטיבציה מגיעה ממקום אחר, אבל מה שהכי חשוב זה שהיא תגיע מתוכנו, מהמקום הזה שמחובר אצלנו לערכים, לשאיפות לאותו משהו פנימי עמוק שיודע מה טוב לנו ומה נכון לעשות.
אל תוותרו, תעשו דברים מתוך מוטיבציה , תאמינו לי שזה אפשרי, מנסיון אישי.
בוקר מעולה , סנדרה
myhomeopathblog 