שתיית בירה זה מסרטן?

השבוע דברתי עם מטופלת על הגורמים לסרטן, ועל כתבה שהיתה שדברה על כך ששתיית אלכוהול גורמת לסרטן ושאפילו כוס בירה יכולה לעשות את ההבדל. 
כל שני וחמישי מתפרסמת כתבה על מזון כזה או אחר שמזיקים לנו, משקה זה או אחר וכדומה ואנשים מבולבלים כבר מרוב דברים והתראות.

זה לא שאני מזלזלת ….ההיפך, אני חיה הכי בריא שאני יכולה, אבל אני לא היסטרית בעניין.

כמי שהיתה שם, וכאשת מקצוע בתחום, מטפלת בחולות ומחלימות מסרטן, אני חושבת שכל הזמן יהיו דברים להמנע מהם….וכתבות מפחידות שמאיימות עלינו. אבל סרטן הרבה יותר מורכב מלאכול או לשתות דבר מסוים. המכלול כולו הוא שחשוב ולא אוכל זה או שתיה אחרת. יש לנו בגוף כל הזמן תאים סרטניים ,השאלה אם מערכת החיסון שלנו מספיק חזקה להלחם בהם. חיזוק מערכת החיסון נעשה על ידי תזונה מתאימה, חוסן נפשי, שקט נפשי ורוגע, פחות סטרס, פעילות גופנית, וטיפול בעצמנו חשוב יותר מכל שלוק שתקחו מכוס בירה פה ושם.

חלק מלדאוג לעצמנו זה לאכול בריא רוב הזמן, וכוס בירה או יין פה ושם, עוד לא הרגה אף אחד. הכל שאלה של איזון, ותאמינו לי שכשהגוף והנפש מאוזנים אפשר לעשות הכל, במידה כמובן.

חלק מלחיות חיים מאושרים ורגועים, זה להבין שאי אפשר לנצח להמנע מהכל, חשוב שכל אחד מאיתנו, יהיה קשוב לעצמו, לרצונות שלו, לחרדות שלו, לדברים שעושים אותנו מאושרים. תאמינו לי שההקשבה הזאת היא אחד מהדברים שהסרטן או כל מחלה אחרת באים לספר לנו. ששכחנו את עצמינו ….איפה שהוא בדרך, שמה שקורה עכשיו לא מדויק לנו…. בואו נדייק את עצמנו, נאהב את עצמנו ונטפל בעצמנו לפחות כמו שהיינו מטפלים במישהו אהוב.

ערב מעולה ופשוט תהנו, מהחיים, הרי זו הסיבה שבעצם נשארנו פה.

ולחיים !!!

מודעות פרסומת

טיפול בסרטן השד

ההתמודדות של המשפחה כולה עם סרטן

השבוע, דברתי עם שני אנשים שונים על ההתמודדות של המשפחה כולה עם הסרטן. דברנו על ההשפעה העצומה שיש לתקופה הקשה הזאת על בני המשפחה כולה. כשמישהו מבני המשפחה מתמודד עם סרטן, כל המשפחה מושפעת, וכל הסביבה האנושית סביב החולה מושפעת. לא כולם מגיבים ופועלים באותו האופן. אנשים שונים במשפחה מגיבים שונה, חלק נרתמים ועוזרים המון, חלק עומדים חסרי אונים ולא עושים דבר, חלק לא יכולים לעזור ונאלצים להתמודד עם העובדה הזאת, חלק מתעלמים וממשיכים בחייהם כאילו כלום. כל אחד לפי היכולות שלו.

אין לי ספק שזו טלטלה לחיים של כולם. בזמן ההתמודדות עם הסרטן, חולה הסרטן עומד במרכז, ופעמים רבות בני המשפחה נדחקים הצידה. גם אם הצרכים הפיזיים מתמלאים, הצרכיים הנפשיים שלהם מודחקים. לא תמיד הם מרגישים שהם יכולים לבטא את הרגשות שלהם, הפחדים. הרי צריך להיות חזק, להיות שם בשבילו..או בשבילה. בתוך כל המקום הזה של לתת תמיכה לחולה הסרטן, הם עצמם הולכים לאיבוד בדרך.

אז, מתוך הניסיון שלי, אני ממליצה על כמה דברים שיכולים מאד לעזור:

דווקא כן לדבר ודווקא כן לבטא את מה שמרגישים. אם אי אפשר לדבר עם בן\בת הזוג שחולה כרגע, אז למצוא איש מקצוע שיכול להכיל אותך.

למלא את המצברים של עצמך , כי לטפל סביב השעון במישהו חולה , יכול לרוקן אותך.

לחלק מטלות בתוך המשפחה ולגייס עזרה מבחוץ, שלא כל ההתמודדות תיפול על מישהו אחד עיקרי.

להפעיל בני משפחה וחברים ולגייס אותם לעזרה מעשית. הרי המון אנשים רוצים לעזור ולא יודעים איך….

קביעת סדרי עדיפויות. ממליצה מאד לתזמן ולארגן לוח פעילות, המאפשר בעצם סדר ושקט נפשי.

חלוקה של כל המטלות לחלקים קטנים מקל על הארגון ועוזר בכל יום ויום להתמודד עם חלק. אני זוכרת שכל הדבר הזה שנקרא טיפולים אונקולוגיים נראה עצום….עכשיו צריך לקבוע, לרוץ, להבדק, לעמוד בתור, לקבל תשובות, לגשת למומחה הבא….לפנות לביטוח לאומי, לחברות הביטוח, לשלוח טפסים….עומס אדיר של בירוקרטיה, ניירת, תורים וזה עוד לפני שקבלתי איזה שהוא טיפול.

אני ממליצה להתארגן עם עזרה מבחוץ, בייביסיטריות, מבשלות, למסור כביסה למכבסות. כל זה כדי להקל ולהקטין חלק מהמטלות הרבות.

כמי שעוזרת לחולי ומחלימי סרטן, אני פונה היום לכל בני המשפחה, לחברים ולקרובים שמתמודדים עם בן משפחה חולה, אל תחשבו שאין מה לעשות, שאני לא חשוב כרגע, שאני צריך להיות חזק….

אל תשארו לבד…. תדברו, תקבלו עזרה, תתיעצו איך ומה….וככה תוכלו לעזור יותר לאהוב/ה שלכם ולהתמודד עם חודשים של טיפולים ועם הקשיים הרגשיים ביתר קלות.

חיבוק, סנדרה

לבחור בחיים…..או ללכת מכאן

אתמול היה יום עמוס מבחינתי, בעיקר עמוס רגשית, שמעון פרס נפטר, חברה יקרה שאני מכירה מארגון הנטוורקינג שאני הולכת אליו נפטרה בפתאומיות, והיתה לי ביקורת אצל הכירורגית המקסימה שלי.

אתמול היה יום שהפגיש את כולנו עם המוות, עם סיומם של חיים. במקרה של שמעון פרס, הנשיא התשיעי של ישראל ואיש רב פעלים, נראה היה תמיד מלא שליחות והיה איש חזון, ומוערך בערוב ימיו על פועלו בכל רחבי העולם, המוות נראה לי כסיום טבעי של החיים, הוא חי , לפחות לפי ההרגשה שלי, חיים מלאים, ועד הרגע האחרון , היה פעיל, חד, חריף ומלא חיים. מצד שני, החברה שהלכה לעולמה, בטרם עת, צעירה ממני, רק לפני שלושה חודשים, ראיתי אותה, מחייכת ומקסימה וקשה להאמין שהמחלה הארורה הזאת, לקחה אותה כל כך מהר. האם היא הספיקה לחיות את חייה במלואם? האם זה היה הזמן ללכת? מי יודע? לנו שנשארים פה, זה לא נראה ככה…..אבל אנחנו לא יודעים, ובטח שלא בעניינים כאלה. האם הנשמה שלה סיימה את תפקידה בעולם הזה?

ודבר שלישי, היתה הביקורת אצל הכירורגית שלי, המקסימה והמעולה, שאולי בכלל בזכותה אני כאן היום. כשחליתי , היה לי ברור שאני מחפשת לי רופאה שתלווה אותי, הכירורג שבדק אותי בשוטף, במשך שנים, לא היה מוכן לכל מיני בדיקות שרציתי שיעשו לי, והחלטתי לחפש לי רופאה אחרת. המלאכים השומרים שלי, הובילו אותי אליה, והיא התעקשה בניתוח לחפש עוד ועוד ומצאה גוש נוסף שהיה סרטני ולא נראה בבדיקות. למזלי הרב, אולי בזכותה אני בכלל כאן היום.

כל פעם שאני נוסעת ונכנסת לביקורות הללו, עולה מחדש הסרטן, הזכרונות מהמסדרונות הללו, ההתכווצות בבטן ברורה, והיא משתחררת רק אחרי שאני יוצאת מהדלת , עם בשורות טובות.

בכל בדיקה שנתית , בכל MRI, תמיד עולה הדרך, וההחלטה, לבחור בחיים ולהבריא חזקה מתמיד.

אני מרגישה בריאה, אמנם קצת אחרת ממה שהייתי לפני שחליתי, הגוף לא מה שהיה, עליתי הרבה במשקל בטיפולים ואני לא יורדת, לא משנה מה שאני עושה, יש כאבים פה ושם, חולשה לפעמים שמכריחה אותי לשכב ולהפסיק הכל, אבל ההרגשה הפנימית היא של בריאות. בריאות נפשית, שקט פנימי, בטחון בדרך שלי. אני מרשה לעצמי לבטא יותר את סנדרה האמיתית, לפעול פחות לפי מה שמתאים לאחרים ומדייקת יותר ויותר את החיים שאני בוחרת בהם.

ויום כמו אתמול, כשהמוות הזה מול העיניים, מחזק מאד את הבחירה מחדש בדרך, את האמונה, את זה שצריך להנות היום מהחיים, לחגוג כל יום שאנו קמים בבוקר, כאילו זה היום האחרון שנחיה, את הבחירות שאנו עושים בחיינו, את האחריות שאנחנו לוקחים על הדרך שלנו.

רובנו, עסוקים ביום יום, בריצות, בדרישות, במה שצריך.

תעצרו רגע, ותחשבו, האם אלה החיים שאתם רוצים לחיות?

האם אתם נהנים מהם?

האם אתם מרגישים מלאים בסיפוק? קמים בבוקר בשמחה לעוד יום חדש?

מרגישים חיים, בתוככם?

מרגישים ומביעים את האהבה שיש לכם, לעולם, לאהובים ואהובות שלכם?

נהנים מאוכל טוב, מספר טוב, מסרט טוב, מטיול על חוף הים עם חבר\חברה\אהוב\…..?

אוהבת, ומברכת כל אחד מכם לחיים מלאים , סנדרה

 

 

 

 

 

 

יש לכם מוטיבציה?

יש לכם מוטיבציה? …..
 
אחד מהנושאים החשובים שהאימון מדבר עליהם הוא מוטיבציה. מוטיבציה לשנות, לעשות אחרת, לצאת מגבולות הנוחות. איך אנחנו מוצאים בתוכנו את הדבר הזה שנקרא מוטיבציה?
לכל אחד מאיתנו המוטיבציה מגיעה ממקום אחר, אבל מה שהכי חשוב זה שהיא תגיע מתוכנו, מהמקום הזה שמחובר אצלנו לערכים, לשאיפות לאותו משהו פנימי עמוק שיודע מה טוב לנו ומה נכון לעשות.
 
אצלי, אני מגייסת מוטיבציה לאכילה נכונה ועשיית ספורט. בחיי הבוגרים לא הייתי אדם ספורטיבי, למעשה שנאתי ספורט. אצלי השכל תמיד היה הצד החזק 🙂
 
היום אני קמה בבוקר מוקדם ועושה ספורט, כדי שהסרטן לא יחזור וכדי להרגיש טוב עם הגוף שלי. הבנתי שמערכת החיסון שלי עובדת טוב יותר כשאני פעילה, שהגוף שלי מנקה רעלים בצורה כזו, שורף שומנים (שבתוכם אגב, נמצאים הרעלים שנחשפתי אליהם) ובאותם רגעים שאני חוזרת הביתה אחרי הליכה ארוכת קילומטרים, אני מרגישה שניצחתי, שאני חיה, חיה במלוא העוצמה, שאני פה, למרות הסרטן ואולי בזכותו.
 
זה מה שגורם לי לצאת להליכה, ואני מאמינה שלכל אחד מאתנו המוטיבציה מגיעה ממקום אחר, אבל מה שהכי חשוב זה שהיא תגיע מתוכנו, מהמקום הזה שמחובר אצלנו לערכים, לשאיפות לאותו משהו פנימי עמוק שיודע מה טוב לנו ומה נכון לעשות.
 
אל תוותרו, תעשו דברים מתוך מוטיבציה , תאמינו לי שזה אפשרי, מנסיון אישי.
 
בוקר מעולה , סנדרה

חיזוק המערכת החיסונית

תזונה טובה מאפשרת לגוף שלנו לעבוד במלוא היכולת, מחזקת את המערכת החיסונית, ובעיקר מחזקת את יכולתינו להלחם בתאים הסרטניים שיש בגופנו כל הזמן. פעמים רבות אני נשאלת על ידי אחרים, האם תזונה היא הכל….אז לא, היא לא, הכל, אבל היא בהחלט מהווה חלק עיקרי ומשמעותי בסילוק תאי הסרטן מגופינו. הבעיה העיקרית היא שרופאים לא יודעים כלום על תזונה ומעטים אלה שבאמת מבינים את השינוי המהותי שאפשר לחולל אצל חולי סרטן על ידי שינוי תזונתי. ארוחת בוקר לדוגמא שעשירה מאד בחלבון , ברזל, סידן, זרחן, מגנזיום , אשלגן , ויטמינים וסיבים תזונתיים. דייסת ציה עם חלב שקדים עשוי בבית, ופירות. לוקחים כמה כפות של ציה, משרים אותה לכל הלילה במקרר עם חלב שקדים (לא ממותק) ולמחרת אפשר להוסיף פירות וסילאן ללא סוכר (אם צריך להמתיק). אני מוסיפה קצת קנמון. מעולה לארוחת בוקר ביום חם, כי זה קר ומרענן ובריא ברמות ! בתאבון חברים ויום מעולה לכולכם, סנדרה

ריפוי מסרטן לפי ההומאופתיה

ציטוט מתוך ספר: "פריזמה" של וורמולן (הומאופת דגול), תורגם על ידי שטיינר (מייסד האנטרופוסופיה):
כמה שזה נכון….

התאים הסרטניים הם נציגים אמינים יותר של האינדיבידואל מאשר שאר הישות, אשר מסיבות מובנות בגדה לחלוטין בנפשה… חולה סרטן צריך להבין שכדי לרפא את עצמו הוא לא צריך להתמקד על הישרדות פיזית, אלה על המהות האמיתית של חייו, של נפשו, הרמוניה הפנימית המייצרת את בריאותו הפוטנציאלית. הוא צריך להיות רגיש לצרכיו, לעדיפויותיו והנאותיו האינדיבידואלים, לכבד אותם, לתת להם ביטוי, אפילו לעמוד בפני השיפוט הקולקטיבי שיאמר שבעשותו זאת הוא רע. זוהי האמונה בסמכות עליונה אשר היא מעל להבנה והשפיטה של האדם, והיא נותנת רשות ללא סייג לכבד ולתת ביטוי לטבע האמיתי המעניק תקווה לחיים אמיתיים ולריפוי החולה הסרטני… תאים סרטניים הם המאמץ האחרון של האורגניזם במאמצו לתת ביטוי לנפש, לתת משמעות לחיים.

אז, תנו משמעות לחייכם, חיו את החלומות שלכם, שימו לב לצרכים ולרגשות שלכם, ואל תדכאו אותם כדי לעשות מה שמצפים מכם, הקשיבו לקול הפנימי שלכם ואהבו את עצמכם לפחות כמו שאתם אוהבים אחרים, ואפילו יותר….שבת שלום, סנדרה

הסרטן אוהב סוכר וככה גם אנחנו

כמה נכון…..כמה סוכר מתחבא במוצרים שמשווקים לנו בפרסומות ובסופר, שנראים תמימים וכולנו רגילים אליהם, משווקים אותם כמוצרים בריאים….והם לא כאלה.

ובהקשר לחולי סרטן, הסוכר הוא אויב!!

הסרטן אוהב סוכר!!

הוא צורך אותו הרבה יותר מהר ובכמות גבוהה יותר מתאי הגוף שלנו. אפילו משתמשים בסוכר כדי לבדוק אם יש גידולים בגוף (בגלל שהסוכר נכנס לתאי הסרטן מהר יותר, אז בבדיקה מסמנים אותו וככה אפשר לצלם ולראות איפה הגידול).

אז….. בשבילכם ובשביל הילדים שלכם, שימו לב לתוויות המזון שלכם, לכמות הסוכר שבהם, כולל סוכרים שמתחבאים….כמו פרוקטוז, סירופ תירס, ועוד. ככל שהמרכיב נמצא קרוב יותר לתחילת הרשימה הוא בכמות גדולה יותר במוצר, אז שימו לב לתוויות המזון ובכלל ממליצה לכם לאכול כמה שיותר טבעי וקרוב לטבע. מוצרים מתועשים לא גדלים באדמה או על העץ…..אלא בבתי חרושת ואצל יצרנים שרוצים שתצרכו עוד ועוד מהם. הסוכר גורם לנו לאהוב את המזון, להתמכר אליו, ולצרוך יותר ממנו. ואל תטעו, יש סוכר גם בדברים שלא נראים מתוקים, כמו בקטשופ, במזון מלוח….במוצרים מוכנים קפואים. שימו לב למה שאתם צורכים ואל תגידו לא ידענו…..

שבת שלום, סנדרה