טיפול בסרטן השד

ההתמודדות של המשפחה כולה עם סרטן

השבוע, דברתי עם שני אנשים שונים על ההתמודדות של המשפחה כולה עם הסרטן. דברנו על ההשפעה העצומה שיש לתקופה הקשה הזאת על בני המשפחה כולה. כשמישהו מבני המשפחה מתמודד עם סרטן, כל המשפחה מושפעת, וכל הסביבה האנושית סביב החולה מושפעת. לא כולם מגיבים ופועלים באותו האופן. אנשים שונים במשפחה מגיבים שונה, חלק נרתמים ועוזרים המון, חלק עומדים חסרי אונים ולא עושים דבר, חלק לא יכולים לעזור ונאלצים להתמודד עם העובדה הזאת, חלק מתעלמים וממשיכים בחייהם כאילו כלום. כל אחד לפי היכולות שלו.

אין לי ספק שזו טלטלה לחיים של כולם. בזמן ההתמודדות עם הסרטן, חולה הסרטן עומד במרכז, ופעמים רבות בני המשפחה נדחקים הצידה. גם אם הצרכים הפיזיים מתמלאים, הצרכיים הנפשיים שלהם מודחקים. לא תמיד הם מרגישים שהם יכולים לבטא את הרגשות שלהם, הפחדים. הרי צריך להיות חזק, להיות שם בשבילו..או בשבילה. בתוך כל המקום הזה של לתת תמיכה לחולה הסרטן, הם עצמם הולכים לאיבוד בדרך.

אז, מתוך הניסיון שלי, אני ממליצה על כמה דברים שיכולים מאד לעזור:

דווקא כן לדבר ודווקא כן לבטא את מה שמרגישים. אם אי אפשר לדבר עם בן\בת הזוג שחולה כרגע, אז למצוא איש מקצוע שיכול להכיל אותך.

למלא את המצברים של עצמך , כי לטפל סביב השעון במישהו חולה , יכול לרוקן אותך.

לחלק מטלות בתוך המשפחה ולגייס עזרה מבחוץ, שלא כל ההתמודדות תיפול על מישהו אחד עיקרי.

להפעיל בני משפחה וחברים ולגייס אותם לעזרה מעשית. הרי המון אנשים רוצים לעזור ולא יודעים איך….

קביעת סדרי עדיפויות. ממליצה מאד לתזמן ולארגן לוח פעילות, המאפשר בעצם סדר ושקט נפשי.

חלוקה של כל המטלות לחלקים קטנים מקל על הארגון ועוזר בכל יום ויום להתמודד עם חלק. אני זוכרת שכל הדבר הזה שנקרא טיפולים אונקולוגיים נראה עצום….עכשיו צריך לקבוע, לרוץ, להבדק, לעמוד בתור, לקבל תשובות, לגשת למומחה הבא….לפנות לביטוח לאומי, לחברות הביטוח, לשלוח טפסים….עומס אדיר של בירוקרטיה, ניירת, תורים וזה עוד לפני שקבלתי איזה שהוא טיפול.

אני ממליצה להתארגן עם עזרה מבחוץ, בייביסיטריות, מבשלות, למסור כביסה למכבסות. כל זה כדי להקל ולהקטין חלק מהמטלות הרבות.

כמי שעוזרת לחולי ומחלימי סרטן, אני פונה היום לכל בני המשפחה, לחברים ולקרובים שמתמודדים עם בן משפחה חולה, אל תחשבו שאין מה לעשות, שאני לא חשוב כרגע, שאני צריך להיות חזק….

אל תשארו לבד…. תדברו, תקבלו עזרה, תתיעצו איך ומה….וככה תוכלו לעזור יותר לאהוב/ה שלכם ולהתמודד עם חודשים של טיפולים ועם הקשיים הרגשיים ביתר קלות.

חיבוק, סנדרה

לבחור בחיים…..או ללכת מכאן

אתמול היה יום עמוס מבחינתי, בעיקר עמוס רגשית, שמעון פרס נפטר, חברה יקרה שאני מכירה מארגון הנטוורקינג שאני הולכת אליו נפטרה בפתאומיות, והיתה לי ביקורת אצל הכירורגית המקסימה שלי.

אתמול היה יום שהפגיש את כולנו עם המוות, עם סיומם של חיים. במקרה של שמעון פרס, הנשיא התשיעי של ישראל ואיש רב פעלים, נראה היה תמיד מלא שליחות והיה איש חזון, ומוערך בערוב ימיו על פועלו בכל רחבי העולם, המוות נראה לי כסיום טבעי של החיים, הוא חי , לפחות לפי ההרגשה שלי, חיים מלאים, ועד הרגע האחרון , היה פעיל, חד, חריף ומלא חיים. מצד שני, החברה שהלכה לעולמה, בטרם עת, צעירה ממני, רק לפני שלושה חודשים, ראיתי אותה, מחייכת ומקסימה וקשה להאמין שהמחלה הארורה הזאת, לקחה אותה כל כך מהר. האם היא הספיקה לחיות את חייה במלואם? האם זה היה הזמן ללכת? מי יודע? לנו שנשארים פה, זה לא נראה ככה…..אבל אנחנו לא יודעים, ובטח שלא בעניינים כאלה. האם הנשמה שלה סיימה את תפקידה בעולם הזה?

ודבר שלישי, היתה הביקורת אצל הכירורגית שלי, המקסימה והמעולה, שאולי בכלל בזכותה אני כאן היום. כשחליתי , היה לי ברור שאני מחפשת לי רופאה שתלווה אותי, הכירורג שבדק אותי בשוטף, במשך שנים, לא היה מוכן לכל מיני בדיקות שרציתי שיעשו לי, והחלטתי לחפש לי רופאה אחרת. המלאכים השומרים שלי, הובילו אותי אליה, והיא התעקשה בניתוח לחפש עוד ועוד ומצאה גוש נוסף שהיה סרטני ולא נראה בבדיקות. למזלי הרב, אולי בזכותה אני בכלל כאן היום.

כל פעם שאני נוסעת ונכנסת לביקורות הללו, עולה מחדש הסרטן, הזכרונות מהמסדרונות הללו, ההתכווצות בבטן ברורה, והיא משתחררת רק אחרי שאני יוצאת מהדלת , עם בשורות טובות.

בכל בדיקה שנתית , בכל MRI, תמיד עולה הדרך, וההחלטה, לבחור בחיים ולהבריא חזקה מתמיד.

אני מרגישה בריאה, אמנם קצת אחרת ממה שהייתי לפני שחליתי, הגוף לא מה שהיה, עליתי הרבה במשקל בטיפולים ואני לא יורדת, לא משנה מה שאני עושה, יש כאבים פה ושם, חולשה לפעמים שמכריחה אותי לשכב ולהפסיק הכל, אבל ההרגשה הפנימית היא של בריאות. בריאות נפשית, שקט פנימי, בטחון בדרך שלי. אני מרשה לעצמי לבטא יותר את סנדרה האמיתית, לפעול פחות לפי מה שמתאים לאחרים ומדייקת יותר ויותר את החיים שאני בוחרת בהם.

ויום כמו אתמול, כשהמוות הזה מול העיניים, מחזק מאד את הבחירה מחדש בדרך, את האמונה, את זה שצריך להנות היום מהחיים, לחגוג כל יום שאנו קמים בבוקר, כאילו זה היום האחרון שנחיה, את הבחירות שאנו עושים בחיינו, את האחריות שאנחנו לוקחים על הדרך שלנו.

רובנו, עסוקים ביום יום, בריצות, בדרישות, במה שצריך.

תעצרו רגע, ותחשבו, האם אלה החיים שאתם רוצים לחיות?

האם אתם נהנים מהם?

האם אתם מרגישים מלאים בסיפוק? קמים בבוקר בשמחה לעוד יום חדש?

מרגישים חיים, בתוככם?

מרגישים ומביעים את האהבה שיש לכם, לעולם, לאהובים ואהובות שלכם?

נהנים מאוכל טוב, מספר טוב, מסרט טוב, מטיול על חוף הים עם חבר\חברה\אהוב\…..?

אוהבת, ומברכת כל אחד מכם לחיים מלאים , סנדרה

 

 

 

 

 

 

מהו דיכוי ומהו ריפוי אמיתי?

בוקר טוב, היום אני רוצה להתייחס לנושא שעולה תמיד בקליניקה. השבוע טפלתי בילדה קטנה שהגיעה אלי עם מחלות דרכי הנשימה וסבלה מאד מאסטמה והתקפי קוצר נשימה במשך כל החודשים מאז שנולדה. כמובן שבמשפחה יש אסטמה. השבוע אחרי חמישה חודשים של טיפול כמות ההתקפים פחתה מאד, לסה"כ, 2 בחמישה חודשים, וגם כשהתקררה,זה עבר בקלות יחסית, ללא אינהלציות, ללא משאפים. כל מה שנותנים לה בזמן ההתקף זה את הרמדי שלה בתדירות גבוהה יותר.

בפגישה השבוע, דברתי עם האמא על הציפיות שלה מהטיפול. היא אמרה שהיא רוצה שהילדה תבריא לגמרי, שלא תצטרך לבוא אלי יותר. אמרה גם שבעלה מאד סקפטי….ולא תומך בטיפול. מצד שני אמרה גם שהם לא בקרו כבר אצל הרופא ילדים ה מ ו ן!!! זמן. לפני שבאו אלי, היו כל יומיים, שלושה אצלו ולפחות פעם בשבוע, עשרה ימים ושלא נאלצה להשתמש במשאף כבר חמישה חודשים. בעיני , לפחות זה שיפור משמעותי באיכות החיים של הבת שלה. מבחינתי אנחנו בתהליך של ריפוי ויגיע הרגע שבו באמת לא תצטרך לבוא אלי וזו המטרה.

היא ספרה לי שיצאה לילדה פריחה ושבגלל פצע ברגל, נתנו לה אנטיביוטיקה. ואז…….הופיע שוב הקוצר נשימה. ברור…..!!!!!

ניצלתי את ההזדמנות כדי להסביר שוב שמתן תרופה כמו אנטיביוטיקה מחמירה שוב את מצב הנשימה. מערכת החיסון של הילדה רק מתחילה להתאושש מכל התרופות, משאפים, אנטיביוטיקה, סטרואידים שקבלה….במשך חודשים והרמדי מתחילה להרים אותה למקום חדש של ריפוי והם שוב מכניסים אותה בחזרה למחלה. לכן, בכלל לא הפתיע אותי שהיא שוב עם קוצר נשימה.

בהומאופתיה, אנחנו קוראים למצב כזה דיכוי. תרופות לא מרפאות. הומאופתיה כן. את זה אני אומרת לכם לא רק בתור הומאופתית אלא בתור חוקרת תרופות (תואר שני במדעי הרפואה). כל פעם שהגוף מקבל תרופות, הסימפטומים של המחלה נעלמים, נראה כאילו שהבראנו, אבל לא באמת. עובדה שתמיד חוזרים לרופא לבקש עוד …..

כשאני חליתי באסטמה בעצמי לפני 20 שנה, הרופא אמר לי, זה מצב כרוני, תלמדי לחיות איתו. אבל….ההומאופתיה הראתה לי שאפשר לחיות אחרת. לא חייבים ללמוד לחיות עם התלות הזאת בחומרים ומשאפים כדי לנשום. פעולה מאד בסיסית שנועדנו לעשות, לבדנו, בלי תרופות.

הריפוי ההומאופתי מעורר את יכולות ההבראה של הגוף ולכן הרבה מאד פעמים בעקבות טיפול , כל מחלות העבר….יצוצו….שוב…במינון קטן ומינורי יותר. זה חלק הכרחי של הטיפול ובדרך כלל ה"ניקוי" הזה של מחלות מהעבר מראה עד כמה המחלות הללו תקועות בתוך הגוף. אם הגוף תקוע איתן, הוא חייב להפטר מהן קודם, באמת להפטר….ולא רק לדכא את הסימפטומים. הסברתי לאמא היקרה, שכדי שהבת שלה תבריא באמת, עליה להמנע מלתת אנטיביוטיקה ועליה להתקשר אלי מיד עם הופעת כל בעיה בקשר לבת שלה, גם עבור פצע שנראה לא יפה, ונטפל נקודתית במה שקורה. במידה וההומאופתיה לא עוזרת, אחרי כמה שעות, אפשר לתת טיפול אחר. מנסיון של עשר שנים, זה קרה לי אולי פעמיים בכל השנים שנאלצתי לשלוח אמא לבית החולים….לקחת טיפול קונבנציונלי. פעם, אפילו התחננתי לאמא אחת שתיקח כבר את הילדה לרופא, כדי שיבדוק את הבת שלה, שמעתי את השיעול שלה ולא מצא חן בעיני. אחרי האשפוז של אותה ילדה, שהיה חד פעמי, המשכנו בטיפול והיום היא כבר בריאה לגמרי ולא מגיעה יותר להתקפים.

המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לילד שלכם זה לטפל בו בהומאופתיה ולמנוע שנים של תרופות ונזקים מצטברים לריאות.

בפוסט הבא אכתוב על הטיפול ההומאופתי בנטיה הגנטית שלנו….לחלות במחלה מסוימת, כמו במקרה הזה.

שבת שלום, סנדרה

 

 

 

 

 

ריפוי פלאי

יש בהומאופתיה מונח שנקרא סימילימום…..כלומר מתן רמדי כל כך מדויקת, כל כל מתאימה לאדם שתוך זמן קצר ביותר (אחרי חודש של טיפול) חל שיפור מדהים בכל המישורים, בכל הרמות של האדם: בפיזי, בנפשי, בגוף, כולל מחלות עמוקות שנראות חשוכות מרפא. ההומאופתיה משנה את היכולת של האדם להתמודד עם החיים שלו בצורה מושלמת. החיים לא משתנים, אלא היכולת להתמודד איתם, היא שמשתנה. לא תמיד הריפוי הפלאי הזה, נראה לעין כל כך בברור וכל כך חזק כמו במקרה שהיה לי השבוע. אבל, זו בדיוק הסיבה שהפכתי למטפלת, זה הנס שההומאופתיה יכולה לעשות. כשרואים שינוי כזה דרמטי, נותר רק להודות על היכולות הללו של הטיפול המדהים הזה. אני מודה לאל, על היכולת לעזור לאנשים, לרפא מחלות שאין להן ריפוי, להפעיל את כוחות הריפוי המדהימים של הגוף בעזרת הרמדי ההומאופתית. הרי בסופו של דבר הגוף הוא זה שמרפא. הרמדי ההומאופתית שמותאמת לאדם עצמו וניתנת בצורה של טיפה או גלובול קטנטן, מהווה מסר אנרגטי מושלם, שמסתנכרן עם הגוף, ועל ידי כך היא מפעילה את מנגנוני הריפוי. הגוף מבין סוף סוף על מה הוא צריך לעבוד, מה הוא צריך לשנות והוא עושה את זה בצורה מושלמת. מסקרן אותי לשמוע מה הרופא שלה יגיד אחרי שהוא יראה מה שקרה אחרי חודש. מחלה שנמשכה שנה + ….ולא הגיבה לשום טיפול, נעלמה לחלוטין אחרי חודש. וואו….נכון?

 

אשמח לטפל בכן

היפוך עוברים על ידי הומאופתיה

רציתי לספר לכם על היכולת המדהימה של ההומאופתיה להפוך תינוקות ברחם. רמדי הומאופתית מתאימה יכולה לעשות ניסים ממש. לפני כמה שבועות פנתה אלי מישהי שאני מכירה וספרה לי שהבת שלה עומדת ללדת ואם לא יצליחו להפוך את התינוק היא תהיה חייבת לעבור ניתוח קיסרי. הבת שלה מאד מפחדת מזה ורוצה ללדת באופן טבעי, ולא בקיסרי. נתתי לה רמדי שעשויה מפרח ותוך כעשרה ימים מהטיפול התינוק התהפך. היא ילדה תינוק בריא והיא מאושרת מאד שיכלה ללדת בלידה טבעית וללא צורך בניתוח.

אחד היתרונות הכי גדולים בהומאופתיה הוא שהיא בטוחה גם לנשים בהריון. הרמדיס עשויות בצורה כזו שאינן מזיקות לאם ולתינוק ונשים שלא יכולות לקחת תרופות בהריון, יכולות להיעזר בהומאופתיה ולהרגיש טוב עם עצמן.
כמובן שתמיד צריך לקבל מרשם מאיש מקצוע רציני ומקצועי, ואסור לקחת תרופות דלפק….במיוחד לא בהריון.

אז…..אם אתם שומעים על נשים בהריון שצריכות עזרה ב"הפיכת תינוקות " תפנו אותן אלי, ערב מעולה, סנדרה

ריפוי מסרטן לפי ההומאופתיה

ציטוט מתוך ספר: "פריזמה" של וורמולן (הומאופת דגול), תורגם על ידי שטיינר (מייסד האנטרופוסופיה):
כמה שזה נכון….

התאים הסרטניים הם נציגים אמינים יותר של האינדיבידואל מאשר שאר הישות, אשר מסיבות מובנות בגדה לחלוטין בנפשה… חולה סרטן צריך להבין שכדי לרפא את עצמו הוא לא צריך להתמקד על הישרדות פיזית, אלה על המהות האמיתית של חייו, של נפשו, הרמוניה הפנימית המייצרת את בריאותו הפוטנציאלית. הוא צריך להיות רגיש לצרכיו, לעדיפויותיו והנאותיו האינדיבידואלים, לכבד אותם, לתת להם ביטוי, אפילו לעמוד בפני השיפוט הקולקטיבי שיאמר שבעשותו זאת הוא רע. זוהי האמונה בסמכות עליונה אשר היא מעל להבנה והשפיטה של האדם, והיא נותנת רשות ללא סייג לכבד ולתת ביטוי לטבע האמיתי המעניק תקווה לחיים אמיתיים ולריפוי החולה הסרטני… תאים סרטניים הם המאמץ האחרון של האורגניזם במאמצו לתת ביטוי לנפש, לתת משמעות לחיים.

אז, תנו משמעות לחייכם, חיו את החלומות שלכם, שימו לב לצרכים ולרגשות שלכם, ואל תדכאו אותם כדי לעשות מה שמצפים מכם, הקשיבו לקול הפנימי שלכם ואהבו את עצמכם לפחות כמו שאתם אוהבים אחרים, ואפילו יותר….שבת שלום, סנדרה

הזנה ודאגה לעצמנו : הדרך לבריאות טובה

מחקרים מראים כי הרבה מאד חולי סרטן, נוטים משום מה לעשות המון בשביל אנשים אחרים ופחות, הרבה פחות בשביל עצמם. הם חיים את חייהם במאמץ עילאי ואחד הנושאים החשובים בחייהם הוא שהם חייבים תחושה של שליטה על הנעשה בחייהם (גם אם זו רק אשליה של שליטה).

לפי ההומאופתיה, יש נטיה שאיתה אנו באים לעולם (היא נקראת מיאזמה) והנטיה הזאת במיוחד אצל חולי סרטן מתבטאת בצורה כזו : פרפקציוניזם גבוה מאד, נטיה לדרוש מעצמם מעל ומעבר, לעבוד קשה ביותר, גם כשהם לא יכולים, להשתדל גם מעבר לכוחות שיש להם ובעיקר לדאוג לאחרים ופחות לעצמם. נושא נוסף שמאד חשוב בסרטן, הוא שליטה. שהרי למעשה המחלה עצמה היא בדיוק ההיפך מזה, זהו חוסר שליטה….חוסר שליטה של הגוף על איבריו שלו עצמו, התאים מתחילים להשתולל ולאבד שליטה. בכל תא בריא יש מנגנון שקובע מתי התא חי ומתי עליו למות….תאי סרטן לא מתנהגים ככה, הם באיבוד שליטה מוחלט. הם לא מתים….הם משתלטים על איברים אחרים ולמעשה גורמים למוות של הגוף עצמו.
דברתי השבוע עם מטופלת חולת סרטן, בדיוק על זה….על שליטה, וחוסר שליטה, על דאגה לאחר, על תשישות, דברנו על לדאוג לעצמנו, לספק לגוף שלנו את הצרכים הבסיסיים ביותר כמו מזון בריא ומנוחה….כמובן שהיא לא דואגת לעצמה, היא דואגת לכולם , נותנת ומעניקה ומטפלת….אבל לעצמה , מה פתאם?
שאלתי אותה: אם זה היה בשביל הבן שלך? מה היית עושה?
הסתכלה עלי במבט מוזר ואמרה: בטח שהייתי עושה….רצה ומבשלת….כי בשבילו הכל……..ברור , לא?!!
אבל בשביל עצמה? מה פתאם? מי היא בכלל? היא תמיד אחרונה בתור….אם בכלל…..
מי יהיה שם בשביל הבן שלה אם יקרה לה משהו….? אם היא לא תדאג לטפח ולהזין את הגוף שלה, ולתת לו מנוחה ולאפשר לו לשקם את עצמו….מי יעשה את זה?
סרטן השד , פוגע באחד האיברים הכי משמעותיים בגוף האישה, בחייה כאמא. מטרת השד להזין את התינוק, ונושא ההזנה הוא שחשוב פה. הזנה (תרתי משמע) ….הזנה של מערכות יחסים עם הקרובים לנו, דאגנות….ודאגה למשפחה ולילדים והזנה ודאגה לנו עצמנו.

אז….עכשיו תבינו למה אני חושבת , שחשוב לתת לעצמנו הזנה, רגשית, נפשית ופיזית, על מנת להבריא ולשפר את סיכויינו נגד המחלה הזאת.
ערב מעולה, ובריאות שלמה לכולנו, סנדרה