ההתמודדות של המשפחה כולה עם סרטן

השבוע, דברתי עם שני אנשים שונים על ההתמודדות של המשפחה כולה עם הסרטן. דברנו על ההשפעה העצומה שיש לתקופה הקשה הזאת על בני המשפחה כולה. כשמישהו מבני המשפחה מתמודד עם סרטן, כל המשפחה מושפעת, וכל הסביבה האנושית סביב החולה מושפעת. לא כולם מגיבים ופועלים באותו האופן. אנשים שונים במשפחה מגיבים שונה, חלק נרתמים ועוזרים המון, חלק עומדים חסרי אונים ולא עושים דבר, חלק לא יכולים לעזור ונאלצים להתמודד עם העובדה הזאת, חלק מתעלמים וממשיכים בחייהם כאילו כלום. כל אחד לפי היכולות שלו.

אין לי ספק שזו טלטלה לחיים של כולם. בזמן ההתמודדות עם הסרטן, חולה הסרטן עומד במרכז, ופעמים רבות בני המשפחה נדחקים הצידה. גם אם הצרכים הפיזיים מתמלאים, הצרכיים הנפשיים שלהם מודחקים. לא תמיד הם מרגישים שהם יכולים לבטא את הרגשות שלהם, הפחדים. הרי צריך להיות חזק, להיות שם בשבילו..או בשבילה. בתוך כל המקום הזה של לתת תמיכה לחולה הסרטן, הם עצמם הולכים לאיבוד בדרך.

אז, מתוך הניסיון שלי, אני ממליצה על כמה דברים שיכולים מאד לעזור:

דווקא כן לדבר ודווקא כן לבטא את מה שמרגישים. אם אי אפשר לדבר עם בן\בת הזוג שחולה כרגע, אז למצוא איש מקצוע שיכול להכיל אותך.

למלא את המצברים של עצמך , כי לטפל סביב השעון במישהו חולה , יכול לרוקן אותך.

לחלק מטלות בתוך המשפחה ולגייס עזרה מבחוץ, שלא כל ההתמודדות תיפול על מישהו אחד עיקרי.

להפעיל בני משפחה וחברים ולגייס אותם לעזרה מעשית. הרי המון אנשים רוצים לעזור ולא יודעים איך….

קביעת סדרי עדיפויות. ממליצה מאד לתזמן ולארגן לוח פעילות, המאפשר בעצם סדר ושקט נפשי.

חלוקה של כל המטלות לחלקים קטנים מקל על הארגון ועוזר בכל יום ויום להתמודד עם חלק. אני זוכרת שכל הדבר הזה שנקרא טיפולים אונקולוגיים נראה עצום….עכשיו צריך לקבוע, לרוץ, להבדק, לעמוד בתור, לקבל תשובות, לגשת למומחה הבא….לפנות לביטוח לאומי, לחברות הביטוח, לשלוח טפסים….עומס אדיר של בירוקרטיה, ניירת, תורים וזה עוד לפני שקבלתי איזה שהוא טיפול.

אני ממליצה להתארגן עם עזרה מבחוץ, בייביסיטריות, מבשלות, למסור כביסה למכבסות. כל זה כדי להקל ולהקטין חלק מהמטלות הרבות.

כמי שעוזרת לחולי ומחלימי סרטן, אני פונה היום לכל בני המשפחה, לחברים ולקרובים שמתמודדים עם בן משפחה חולה, אל תחשבו שאין מה לעשות, שאני לא חשוב כרגע, שאני צריך להיות חזק….

אל תשארו לבד…. תדברו, תקבלו עזרה, תתיעצו איך ומה….וככה תוכלו לעזור יותר לאהוב/ה שלכם ולהתמודד עם חודשים של טיפולים ועם הקשיים הרגשיים ביתר קלות.

חיבוק, סנדרה

מודעות פרסומת

קבלת החלטות

בוקר טוב, חזרתי לפני חצי שעה מהליכה בת 45 דקות, בקצב שלי, לפי היכולות שלי ונהנתי מהטבע, מהמוסיקה ובעיקר מההחלטה לעשות זאת. אתמול שאלה אותי מישהי איך שומרים על מוטיבציה….אז הנה הטיפ שלי בעניין:

(אני כותבת בלשון נקבה כי אני אישה והפוסטים שלי מופנים בעיקר לנשים, ואתם הגברים מוזמנים ליהנות ולהתאים לעצמכם את הכתוב….)

כשאת מחליטה משהו, את עושה זאת מתוך רצון אמיתי לקיים את ההחלטה. חלק מההחלטות שלנו אנחנו מקיימות ויהי מה, וחלק אחר….אנחנו זונחות עוד לפני שהתחלנו. שימי לב בבקשה על איזה החלטות את מתעקשת ועל איזה לא?…..

האם אלה החלטות שקשורות למישהו אחר?

האם אלה החלטות שלא נותנים לנו לוותר עליהן?

האם אלה החלטות מצילות חיים? כלכליות? כאלה שאין לנו ברירה?

מה עם ההחלטות שהחלטנו עם עצמנו , בשבילנו?

טוב, כפי שניחשתם הרבה יותר קל להחליט החלטה ולעמוד בה אם היא קשורה למישהו אחר, למשהו שכביכול (ובכוונה אני אומרת כך) חשוב יותר….כי מה חשוב יותר מאיתנו? הרי אם אנחנו לא נבצע את ההחלטות שלנו שקשורות אלינו, אף אחד לא יעשה אותן בשבילנו.

ההחלטה יכולה להיות לקום לצעידה בכל בוקר…..או לאכול בריא יותר, או לקבוע לעצמי חוג של כיף , ככה סתם באמצע השבוע, או חצי שעה מול הים, או ארוחה עם חברות. בכוונה אני מתעכבת על הדברים שנותנים טעם לחיים ,אבל הם כביכול לא הכרחיים.

יותר קל לוותר על ההחלטות הללו, כי….אני צריכה לעבוד, אין לי זמן….(המשפט הכי נפוץ והכי שחוק שאני שומעת) כי אני מטפלת בכולם…אז לא נשאר לי זמן בשבילי….

אבל תאמינו לי, זה תלוי בכן, אך ורק בכן. הסביבה, החברים, הבעל, הילדים וכולם כולל הבוס יתאימו את עצמם אליך ברגע שאת תחליטי. זה נורא תלוי איך את מציגה את זה. כשלכולם ברור שזה משהו שחשוב לך לפחות כמו דברים אחרים, הם מקבלים את זה. תאמינו לי , אני מדברת מניסיון. כשלך ברורה הדרך, אחרים מתאימים את עצמם אליך.

מאחלת לך לקבל החלטות ולקיים אותן, בשבילך,

יום מעולה , סנדרה