RCT: Reconnective Teraphy

מתרגשת לשתף בשיטה חדשה שהוספתי לארגז הכלים שלי בקליניקה:

בכולנו יש את המידע לגבי הבריאות הגופנית שלנו. אותה תבנית מושלמת של בריאות מייטבית נמצאת בכולנו. הגוף האנרגתי מכיל את הגוף הפיזי ואוגר את המידע לגבי הגוף הפיזי, הגוף המנטלי והתבניות שלו. הגוף האנרגתי הזה כולל את הרגשות שלנו, המחשבות והזכרונות שלנו, וגם את העתיד שלנו. במהלך השנים והחוויות שאנו צוברים, אנו מאבדים את הבריאות שלנו כשנוצרים שברים, פגיעות, בין הגוף האנרגתי לבין הגוף הפיזי.

מטרת התהליך של הreconnective Teraphy (RCT) לאפשר מחדש את החיבור בין הגוף הפיזי, לגוף האנרגתי. בחיבור הזה נמחקות פגיעות שנוצרו ונוצרים מחדש חיבורים שמתבטאים בבריאות שלנו. במהלך התהליך, הגוף מקבל את המידע כיצד להבריא את עצמו.

הבניה מחדש באותו אזור שהיה פגוע, מתבטאת בגוף הפיזי וגם בגוף המנטלי, בפונקציונליות וגם בגוף הרגשי. התבנית החדשה משפיעה על המקום הפגוע, בין אם הוא רגשי, מנטלי או פיזי. אין שום צורך בעיבוד רגשי או תהליכים קשים של ניתוח טראומות עבר. לפי הניסיון שנצבר עם השיטה, גם טראומות רגשיות נרפאות בתהליך הRCT.

קישור לאתר בארהב

איך מבינים מהי הבראה?

לפעמים, אני חושבת שאנשים לא ממש מבינים מהי הבראה…., מתי הגוף שלהם באמת מבריא ומתי הוא תקוע עדין עם המחלה, רק שהם לא רואים אותה. הם שופטים לפי מה שהם רגילים אליו מהרפואה, הסימנים נעלמו , סימן שהבראנו. מצפים שגם ההומאופתיה תעבוד באותו האופן. אז….יש לי חדשות מרעישות ….היא לא עובדת ככה. ממש לא….!

לפעמים דווקא נראה מצב הפוך, הסימנים דווקא יתחזקו. מי שלא מוכן לזה נפשית, יהיה לו קשה מאד לשרוד את ההחמרה , ולהבין שזו דווקא תגובה טובה. שזה סימן שהגוף באמת מרפא את עצמו, ולא מדכא את המחלה פנימה עד הפעם הבאה.
כשאני רואה מטופלת שחוזרים אצלה סימנים בצורה חזקה יותר, אני שמחה, כי אני רואה שהגוף שלה מגיב לטיפול.
אם חוזרות מחלות מהעבר, עוד יותר טוב….ההחמרה צריכה להמשך זמן קצר יחסית. תוך כמה ימים אמורה להתנקות ולהעלם וזהו…..והפעם לתמיד.
זה לא בגלל שאני אוהבת לראות שהמטופלים שלי מרגישים רע, אלא כי אני מבינה מהי הדרך הנכונה להבראה אמיתית.
אחרי שנים של דיכוי המחלות פנימה על ידי תרופות, סוף סוף הגוף מסוגל להוציא את המחלה החוצה, ולהתמודד איתה.
את כל זה אני כותבת בעקבות התכתבות עם אמא של מטופלת שלי, שכל פעם שהיא לוקחת רמדי יוצאות לה אפטות. ניסיתי להסביר לה שזו דרכו של הגוף…..זה לא פשוט….להתמודד עם זה, אבל זה שווה. חבל, שחלק לא מצליחים להבין זאת ומתייאשים.
אחרי שהגוף יוציא את המחלה החוצה, הוא יצליח לטפל בה סוף כל סוף…..ויפטר ממנה.

האחריות על חיי היא שלי , או של המטפל שלי?

הייתה לי שיחה השבוע עם מטופלת על מהות הטיפול ועל האחריות שלנו כמטפלים, ואיפה נכנסת האחריות של המטופל עצמו.

למשל, להתקשר אלי לדווח מה המצב. אני שומרת על קשר עם המטופלים שלי גם בין הפגישות שלנו שמתקיימות אחת לשישה עד שמונה שבועות, שזה הרבה זמן….אז, לדעתי חלק מלקחת אחריות על הטיפול, הוא לרשום ביומן, ולהתקשר. השיחות הקצרות הללו בין הטיפולים מיועדות לבחון את השפעת הרמדי על המטופל, ולבחון האם יש צורך בהתאמת מינון, תדירות או לראות אם יש משהו שמפריע, לא מובן, ועוד.

חוץ מנושא האחריות הזאת לשמור על קשר עם המטפל, להצלחת הטיפול, יש גם את הנושא של תמיכה בטיפול באופן יומיומי.

אנשים חושבים שאם הם לוקחים רמדי הומאופתית ….או טיפול כלשהוא, אז הם לא צריכים לעשות שום דבר נוסף. זה נכון , שהרמדי ההומאופתית עושה פלאים ממש כשהיא מדויקת, אבל אפשר להאיץ את השיפור על ידי שינוי אורחות חיים. לפעמים הרמדי עצמה משדרת לגוף….בוא תשנה, בחייך….לא מתאים לי יותר לעשן כל כך הרבה. ולפעמים צריך לעשות שינוי מודע, כמו למשל להפסיק לאכול, כל כך הרבה מזונות שלא נותנים לנו כלום חוץ מצבעי מאכל, וחומרים משמרים.

טיפול מבחוץ זה לא הדבר היחידי שאתם יכולים לתת לעצמכם.

אני ממליצה בחום רב ואני חושבת שזה רצוי ומעצים את הטיפול, גם להזין את הנפש בדברים שמעצימים אתכם, נותנים לכם אנרגיות טובות ועוזרים לכם להבריא. הזנה היא לא רק אוכל, אלא כדי לצמוח ולהתפתח, רצוי לשלב הזנה רגשית, זמן לעצמך, חברים טובים ואוהבים, מקומות ורגעים של מילוי מצברים….כל אלה תורמים לבריאות שלנו לא פחות ואולי אפילו יותר ממזון. מזון לנשמה חשוב לא פחות ממזון לגוף.

קחו אחריות על החיים שלכם….טפלו בעצמכם.

ואין כמו דוגמא אישית מהחיים שלי, אין כמו כוס מיץ מגזר, סלק וסלרי, כדי להתחיל את היום. ואל תגידו שאין לכם זמן….זה לקח בדיוק 10 דקות , כולל ניקוי הכלים. בוקר טוב ובריא

 

מהו דיכוי ומהו ריפוי אמיתי?

בוקר טוב, היום אני רוצה להתייחס לנושא שעולה תמיד בקליניקה. השבוע טפלתי בילדה קטנה שהגיעה אלי עם מחלות דרכי הנשימה וסבלה מאד מאסטמה והתקפי קוצר נשימה במשך כל החודשים מאז שנולדה. כמובן שבמשפחה יש אסטמה. השבוע אחרי חמישה חודשים של טיפול כמות ההתקפים פחתה מאד, לסה"כ, 2 בחמישה חודשים, וגם כשהתקררה,זה עבר בקלות יחסית, ללא אינהלציות, ללא משאפים. כל מה שנותנים לה בזמן ההתקף זה את הרמדי שלה בתדירות גבוהה יותר.

בפגישה השבוע, דברתי עם האמא על הציפיות שלה מהטיפול. היא אמרה שהיא רוצה שהילדה תבריא לגמרי, שלא תצטרך לבוא אלי יותר. אמרה גם שבעלה מאד סקפטי….ולא תומך בטיפול. מצד שני אמרה גם שהם לא בקרו כבר אצל הרופא ילדים ה מ ו ן!!! זמן. לפני שבאו אלי, היו כל יומיים, שלושה אצלו ולפחות פעם בשבוע, עשרה ימים ושלא נאלצה להשתמש במשאף כבר חמישה חודשים. בעיני , לפחות זה שיפור משמעותי באיכות החיים של הבת שלה. מבחינתי אנחנו בתהליך של ריפוי ויגיע הרגע שבו באמת לא תצטרך לבוא אלי וזו המטרה.

היא ספרה לי שיצאה לילדה פריחה ושבגלל פצע ברגל, נתנו לה אנטיביוטיקה. ואז…….הופיע שוב הקוצר נשימה. ברור…..!!!!!

ניצלתי את ההזדמנות כדי להסביר שוב שמתן תרופה כמו אנטיביוטיקה מחמירה שוב את מצב הנשימה. מערכת החיסון של הילדה רק מתחילה להתאושש מכל התרופות, משאפים, אנטיביוטיקה, סטרואידים שקבלה….במשך חודשים והרמדי מתחילה להרים אותה למקום חדש של ריפוי והם שוב מכניסים אותה בחזרה למחלה. לכן, בכלל לא הפתיע אותי שהיא שוב עם קוצר נשימה.

בהומאופתיה, אנחנו קוראים למצב כזה דיכוי. תרופות לא מרפאות. הומאופתיה כן. את זה אני אומרת לכם לא רק בתור הומאופתית אלא בתור חוקרת תרופות (תואר שני במדעי הרפואה). כל פעם שהגוף מקבל תרופות, הסימפטומים של המחלה נעלמים, נראה כאילו שהבראנו, אבל לא באמת. עובדה שתמיד חוזרים לרופא לבקש עוד …..

כשאני חליתי באסטמה בעצמי לפני 20 שנה, הרופא אמר לי, זה מצב כרוני, תלמדי לחיות איתו. אבל….ההומאופתיה הראתה לי שאפשר לחיות אחרת. לא חייבים ללמוד לחיות עם התלות הזאת בחומרים ומשאפים כדי לנשום. פעולה מאד בסיסית שנועדנו לעשות, לבדנו, בלי תרופות.

הריפוי ההומאופתי מעורר את יכולות ההבראה של הגוף ולכן הרבה מאד פעמים בעקבות טיפול , כל מחלות העבר….יצוצו….שוב…במינון קטן ומינורי יותר. זה חלק הכרחי של הטיפול ובדרך כלל ה"ניקוי" הזה של מחלות מהעבר מראה עד כמה המחלות הללו תקועות בתוך הגוף. אם הגוף תקוע איתן, הוא חייב להפטר מהן קודם, באמת להפטר….ולא רק לדכא את הסימפטומים. הסברתי לאמא היקרה, שכדי שהבת שלה תבריא באמת, עליה להמנע מלתת אנטיביוטיקה ועליה להתקשר אלי מיד עם הופעת כל בעיה בקשר לבת שלה, גם עבור פצע שנראה לא יפה, ונטפל נקודתית במה שקורה. במידה וההומאופתיה לא עוזרת, אחרי כמה שעות, אפשר לתת טיפול אחר. מנסיון של עשר שנים, זה קרה לי אולי פעמיים בכל השנים שנאלצתי לשלוח אמא לבית החולים….לקחת טיפול קונבנציונלי. פעם, אפילו התחננתי לאמא אחת שתיקח כבר את הילדה לרופא, כדי שיבדוק את הבת שלה, שמעתי את השיעול שלה ולא מצא חן בעיני. אחרי האשפוז של אותה ילדה, שהיה חד פעמי, המשכנו בטיפול והיום היא כבר בריאה לגמרי ולא מגיעה יותר להתקפים.

המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לילד שלכם זה לטפל בו בהומאופתיה ולמנוע שנים של תרופות ונזקים מצטברים לריאות.

בפוסט הבא אכתוב על הטיפול ההומאופתי בנטיה הגנטית שלנו….לחלות במחלה מסוימת, כמו במקרה הזה.

שבת שלום, סנדרה

 

 

 

 

 

ריפוי פלאי

יש בהומאופתיה מונח שנקרא סימילימום…..כלומר מתן רמדי כל כך מדויקת, כל כל מתאימה לאדם שתוך זמן קצר ביותר (אחרי חודש של טיפול) חל שיפור מדהים בכל המישורים, בכל הרמות של האדם: בפיזי, בנפשי, בגוף, כולל מחלות עמוקות שנראות חשוכות מרפא. ההומאופתיה משנה את היכולת של האדם להתמודד עם החיים שלו בצורה מושלמת. החיים לא משתנים, אלא היכולת להתמודד איתם, היא שמשתנה. לא תמיד הריפוי הפלאי הזה, נראה לעין כל כך בברור וכל כך חזק כמו במקרה שהיה לי השבוע. אבל, זו בדיוק הסיבה שהפכתי למטפלת, זה הנס שההומאופתיה יכולה לעשות. כשרואים שינוי כזה דרמטי, נותר רק להודות על היכולות הללו של הטיפול המדהים הזה. אני מודה לאל, על היכולת לעזור לאנשים, לרפא מחלות שאין להן ריפוי, להפעיל את כוחות הריפוי המדהימים של הגוף בעזרת הרמדי ההומאופתית. הרי בסופו של דבר הגוף הוא זה שמרפא. הרמדי ההומאופתית שמותאמת לאדם עצמו וניתנת בצורה של טיפה או גלובול קטנטן, מהווה מסר אנרגטי מושלם, שמסתנכרן עם הגוף, ועל ידי כך היא מפעילה את מנגנוני הריפוי. הגוף מבין סוף סוף על מה הוא צריך לעבוד, מה הוא צריך לשנות והוא עושה את זה בצורה מושלמת. מסקרן אותי לשמוע מה הרופא שלה יגיד אחרי שהוא יראה מה שקרה אחרי חודש. מחלה שנמשכה שנה + ….ולא הגיבה לשום טיפול, נעלמה לחלוטין אחרי חודש. וואו….נכון?

 

איך מודדים שינוי?

בוקר טוב חברים,

היום אשתף אתכם בשיחות שיש לי לפעמים בקליניקה. פעמים רבות, מטופלים מקבלים רמדי הומאופתית ולא מבינים שהיא מתחילה ליצור אצלם שינוי פנימי. כשאני שואלת אותם, מה השתנה אז הם אומרים….זה לא מהרמדי, התחלתי דיאטה, חדר כושר, טיפול נפשי, הפסקתי לעשן, ….מה שלא יהיה…..זה משהו שהרמדי גורמת לו. הרי לפני הטיפול הוא לא עשה שום דבר מכל אלה…..מה השתנה….שדווקא עכשיו הוא עושה שינוי? מה קרה שפתאם יש לו כוחות והוא מתמיד….הרי הוא התחיל המון פעמים דיאטות, חדר כושר, הפסיק לעשן….ועוד ועוד………

כשאנחנו מבריאים, הגוף עצמו מבקש להיות במקום אחר. זה הצעד הראשון לשינוי בבריאות והוא שמניע אותנו לחפש אורח חיים יותר בריא, נכון….לשנות תזונה, להתחיל פעילות פיזית, להתחיל טיפול רגשי….הגוף והנפש שלנו כבר לא מוכנים להיות באותו מקום של הזנחה. רוצים ודורשים ובעצם גורמים לנו לפעול בכיוון. מה שהתאים לנו לפני הרמדי , כבר לא יתאים ברגע שהיא מתחילה להוביל אותנו חזרה אל הבריאות. ובריאות , בעצם זה הכל, כל המכלול, של חיים בגוף בריא, שמקבל תזונה נכונה, שלא חסרים לו אבני בניין, מינרלים, ויטמינים (שאני מאמינה שחייבים לבוא מהתזונה ולא בצורת כדורים….וזה כבר נושא לפוסט אחר). גוף שהנפש שלו בריאה, שמבין שחייב להיות שינוי באורח חיים, בהתמודדות עם רגשות, כעסים, עצב, מרמור, לחץ ….
אז, חשוב לי להסביר, שלטיפול ההומאופתי יש השלכה על כל מישורי החיים. הבנה זו חשובה גם למטופלים שלי וגם לכל מי שרוצה להבין איך ההומאופתיה עובדת…..גם כשנראה שהרמדי כביכול לא עשתה כלום. בוקר מעולה שיהיה לכולנו.

קבלת החלטות

בוקר טוב, חזרתי לפני חצי שעה מהליכה בת 45 דקות, בקצב שלי, לפי היכולות שלי ונהנתי מהטבע, מהמוסיקה ובעיקר מההחלטה לעשות זאת. אתמול שאלה אותי מישהי איך שומרים על מוטיבציה….אז הנה הטיפ שלי בעניין:

(אני כותבת בלשון נקבה כי אני אישה והפוסטים שלי מופנים בעיקר לנשים, ואתם הגברים מוזמנים ליהנות ולהתאים לעצמכם את הכתוב….)

כשאת מחליטה משהו, את עושה זאת מתוך רצון אמיתי לקיים את ההחלטה. חלק מההחלטות שלנו אנחנו מקיימות ויהי מה, וחלק אחר….אנחנו זונחות עוד לפני שהתחלנו. שימי לב בבקשה על איזה החלטות את מתעקשת ועל איזה לא?…..

האם אלה החלטות שקשורות למישהו אחר?

האם אלה החלטות שלא נותנים לנו לוותר עליהן?

האם אלה החלטות מצילות חיים? כלכליות? כאלה שאין לנו ברירה?

מה עם ההחלטות שהחלטנו עם עצמנו , בשבילנו?

טוב, כפי שניחשתם הרבה יותר קל להחליט החלטה ולעמוד בה אם היא קשורה למישהו אחר, למשהו שכביכול (ובכוונה אני אומרת כך) חשוב יותר….כי מה חשוב יותר מאיתנו? הרי אם אנחנו לא נבצע את ההחלטות שלנו שקשורות אלינו, אף אחד לא יעשה אותן בשבילנו.

ההחלטה יכולה להיות לקום לצעידה בכל בוקר…..או לאכול בריא יותר, או לקבוע לעצמי חוג של כיף , ככה סתם באמצע השבוע, או חצי שעה מול הים, או ארוחה עם חברות. בכוונה אני מתעכבת על הדברים שנותנים טעם לחיים ,אבל הם כביכול לא הכרחיים.

יותר קל לוותר על ההחלטות הללו, כי….אני צריכה לעבוד, אין לי זמן….(המשפט הכי נפוץ והכי שחוק שאני שומעת) כי אני מטפלת בכולם…אז לא נשאר לי זמן בשבילי….

אבל תאמינו לי, זה תלוי בכן, אך ורק בכן. הסביבה, החברים, הבעל, הילדים וכולם כולל הבוס יתאימו את עצמם אליך ברגע שאת תחליטי. זה נורא תלוי איך את מציגה את זה. כשלכולם ברור שזה משהו שחשוב לך לפחות כמו דברים אחרים, הם מקבלים את זה. תאמינו לי , אני מדברת מניסיון. כשלך ברורה הדרך, אחרים מתאימים את עצמם אליך.

מאחלת לך לקבל החלטות ולקיים אותן, בשבילך,

יום מעולה , סנדרה

 

 

 

אשמח לטפל בכן