RCT: Reconnective Teraphy

מתרגשת לשתף בשיטה חדשה שהוספתי לארגז הכלים שלי בקליניקה:

בכולנו יש את המידע לגבי הבריאות הגופנית שלנו. אותה תבנית מושלמת של בריאות מייטבית נמצאת בכולנו. הגוף האנרגתי מכיל את הגוף הפיזי ואוגר את המידע לגבי הגוף הפיזי, הגוף המנטלי והתבניות שלו. הגוף האנרגתי הזה כולל את הרגשות שלנו, המחשבות והזכרונות שלנו, וגם את העתיד שלנו. במהלך השנים והחוויות שאנו צוברים, אנו מאבדים את הבריאות שלנו כשנוצרים שברים, פגיעות, בין הגוף האנרגתי לבין הגוף הפיזי.

מטרת התהליך של הreconnective Teraphy (RCT) לאפשר מחדש את החיבור בין הגוף הפיזי, לגוף האנרגתי. בחיבור הזה נמחקות פגיעות שנוצרו ונוצרים מחדש חיבורים שמתבטאים בבריאות שלנו. במהלך התהליך, הגוף מקבל את המידע כיצד להבריא את עצמו.

הבניה מחדש באותו אזור שהיה פגוע, מתבטאת בגוף הפיזי וגם בגוף המנטלי, בפונקציונליות וגם בגוף הרגשי. התבנית החדשה משפיעה על המקום הפגוע, בין אם הוא רגשי, מנטלי או פיזי. אין שום צורך בעיבוד רגשי או תהליכים קשים של ניתוח טראומות עבר. לפי הניסיון שנצבר עם השיטה, גם טראומות רגשיות נרפאות בתהליך הRCT.

קישור לאתר בארהב

איך מבינים מהי הבראה?

לפעמים, אני חושבת שאנשים לא ממש מבינים מהי הבראה…., מתי הגוף שלהם באמת מבריא ומתי הוא תקוע עדין עם המחלה, רק שהם לא רואים אותה. הם שופטים לפי מה שהם רגילים אליו מהרפואה, הסימנים נעלמו , סימן שהבראנו. מצפים שגם ההומאופתיה תעבוד באותו האופן. אז….יש לי חדשות מרעישות ….היא לא עובדת ככה. ממש לא….!

לפעמים דווקא נראה מצב הפוך, הסימנים דווקא יתחזקו. מי שלא מוכן לזה נפשית, יהיה לו קשה מאד לשרוד את ההחמרה , ולהבין שזו דווקא תגובה טובה. שזה סימן שהגוף באמת מרפא את עצמו, ולא מדכא את המחלה פנימה עד הפעם הבאה.
כשאני רואה מטופלת שחוזרים אצלה סימנים בצורה חזקה יותר, אני שמחה, כי אני רואה שהגוף שלה מגיב לטיפול.
אם חוזרות מחלות מהעבר, עוד יותר טוב….ההחמרה צריכה להמשך זמן קצר יחסית. תוך כמה ימים אמורה להתנקות ולהעלם וזהו…..והפעם לתמיד.
זה לא בגלל שאני אוהבת לראות שהמטופלים שלי מרגישים רע, אלא כי אני מבינה מהי הדרך הנכונה להבראה אמיתית.
אחרי שנים של דיכוי המחלות פנימה על ידי תרופות, סוף סוף הגוף מסוגל להוציא את המחלה החוצה, ולהתמודד איתה.
את כל זה אני כותבת בעקבות התכתבות עם אמא של מטופלת שלי, שכל פעם שהיא לוקחת רמדי יוצאות לה אפטות. ניסיתי להסביר לה שזו דרכו של הגוף…..זה לא פשוט….להתמודד עם זה, אבל זה שווה. חבל, שחלק לא מצליחים להבין זאת ומתייאשים.
אחרי שהגוף יוציא את המחלה החוצה, הוא יצליח לטפל בה סוף כל סוף…..ויפטר ממנה.

האחריות על חיי היא שלי , או של המטפל שלי?

הייתה לי שיחה השבוע עם מטופלת על מהות הטיפול ועל האחריות שלנו כמטפלים, ואיפה נכנסת האחריות של המטופל עצמו.

למשל, להתקשר אלי לדווח מה המצב. אני שומרת על קשר עם המטופלים שלי גם בין הפגישות שלנו שמתקיימות אחת לשישה עד שמונה שבועות, שזה הרבה זמן….אז, לדעתי חלק מלקחת אחריות על הטיפול, הוא לרשום ביומן, ולהתקשר. השיחות הקצרות הללו בין הטיפולים מיועדות לבחון את השפעת הרמדי על המטופל, ולבחון האם יש צורך בהתאמת מינון, תדירות או לראות אם יש משהו שמפריע, לא מובן, ועוד.

חוץ מנושא האחריות הזאת לשמור על קשר עם המטפל, להצלחת הטיפול, יש גם את הנושא של תמיכה בטיפול באופן יומיומי.

אנשים חושבים שאם הם לוקחים רמדי הומאופתית ….או טיפול כלשהוא, אז הם לא צריכים לעשות שום דבר נוסף. זה נכון , שהרמדי ההומאופתית עושה פלאים ממש כשהיא מדויקת, אבל אפשר להאיץ את השיפור על ידי שינוי אורחות חיים. לפעמים הרמדי עצמה משדרת לגוף….בוא תשנה, בחייך….לא מתאים לי יותר לעשן כל כך הרבה. ולפעמים צריך לעשות שינוי מודע, כמו למשל להפסיק לאכול, כל כך הרבה מזונות שלא נותנים לנו כלום חוץ מצבעי מאכל, וחומרים משמרים.

טיפול מבחוץ זה לא הדבר היחידי שאתם יכולים לתת לעצמכם.

אני ממליצה בחום רב ואני חושבת שזה רצוי ומעצים את הטיפול, גם להזין את הנפש בדברים שמעצימים אתכם, נותנים לכם אנרגיות טובות ועוזרים לכם להבריא. הזנה היא לא רק אוכל, אלא כדי לצמוח ולהתפתח, רצוי לשלב הזנה רגשית, זמן לעצמך, חברים טובים ואוהבים, מקומות ורגעים של מילוי מצברים….כל אלה תורמים לבריאות שלנו לא פחות ואולי אפילו יותר ממזון. מזון לנשמה חשוב לא פחות ממזון לגוף.

קחו אחריות על החיים שלכם….טפלו בעצמכם.

ואין כמו דוגמא אישית מהחיים שלי, אין כמו כוס מיץ מגזר, סלק וסלרי, כדי להתחיל את היום. ואל תגידו שאין לכם זמן….זה לקח בדיוק 10 דקות , כולל ניקוי הכלים. בוקר טוב ובריא

 

ההתמודדות של המשפחה כולה עם סרטן

השבוע, דברתי עם שני אנשים שונים על ההתמודדות של המשפחה כולה עם הסרטן. דברנו על ההשפעה העצומה שיש לתקופה הקשה הזאת על בני המשפחה כולה. כשמישהו מבני המשפחה מתמודד עם סרטן, כל המשפחה מושפעת, וכל הסביבה האנושית סביב החולה מושפעת. לא כולם מגיבים ופועלים באותו האופן. אנשים שונים במשפחה מגיבים שונה, חלק נרתמים ועוזרים המון, חלק עומדים חסרי אונים ולא עושים דבר, חלק לא יכולים לעזור ונאלצים להתמודד עם העובדה הזאת, חלק מתעלמים וממשיכים בחייהם כאילו כלום. כל אחד לפי היכולות שלו.

אין לי ספק שזו טלטלה לחיים של כולם. בזמן ההתמודדות עם הסרטן, חולה הסרטן עומד במרכז, ופעמים רבות בני המשפחה נדחקים הצידה. גם אם הצרכים הפיזיים מתמלאים, הצרכיים הנפשיים שלהם מודחקים. לא תמיד הם מרגישים שהם יכולים לבטא את הרגשות שלהם, הפחדים. הרי צריך להיות חזק, להיות שם בשבילו..או בשבילה. בתוך כל המקום הזה של לתת תמיכה לחולה הסרטן, הם עצמם הולכים לאיבוד בדרך.

אז, מתוך הניסיון שלי, אני ממליצה על כמה דברים שיכולים מאד לעזור:

דווקא כן לדבר ודווקא כן לבטא את מה שמרגישים. אם אי אפשר לדבר עם בן\בת הזוג שחולה כרגע, אז למצוא איש מקצוע שיכול להכיל אותך.

למלא את המצברים של עצמך , כי לטפל סביב השעון במישהו חולה , יכול לרוקן אותך.

לחלק מטלות בתוך המשפחה ולגייס עזרה מבחוץ, שלא כל ההתמודדות תיפול על מישהו אחד עיקרי.

להפעיל בני משפחה וחברים ולגייס אותם לעזרה מעשית. הרי המון אנשים רוצים לעזור ולא יודעים איך….

קביעת סדרי עדיפויות. ממליצה מאד לתזמן ולארגן לוח פעילות, המאפשר בעצם סדר ושקט נפשי.

חלוקה של כל המטלות לחלקים קטנים מקל על הארגון ועוזר בכל יום ויום להתמודד עם חלק. אני זוכרת שכל הדבר הזה שנקרא טיפולים אונקולוגיים נראה עצום….עכשיו צריך לקבוע, לרוץ, להבדק, לעמוד בתור, לקבל תשובות, לגשת למומחה הבא….לפנות לביטוח לאומי, לחברות הביטוח, לשלוח טפסים….עומס אדיר של בירוקרטיה, ניירת, תורים וזה עוד לפני שקבלתי איזה שהוא טיפול.

אני ממליצה להתארגן עם עזרה מבחוץ, בייביסיטריות, מבשלות, למסור כביסה למכבסות. כל זה כדי להקל ולהקטין חלק מהמטלות הרבות.

כמי שעוזרת לחולי ומחלימי סרטן, אני פונה היום לכל בני המשפחה, לחברים ולקרובים שמתמודדים עם בן משפחה חולה, אל תחשבו שאין מה לעשות, שאני לא חשוב כרגע, שאני צריך להיות חזק….

אל תשארו לבד…. תדברו, תקבלו עזרה, תתיעצו איך ומה….וככה תוכלו לעזור יותר לאהוב/ה שלכם ולהתמודד עם חודשים של טיפולים ועם הקשיים הרגשיים ביתר קלות.

חיבוק, סנדרה

לבחור בחיים…..או ללכת מכאן

אתמול היה יום עמוס מבחינתי, בעיקר עמוס רגשית, שמעון פרס נפטר, חברה יקרה שאני מכירה מארגון הנטוורקינג שאני הולכת אליו נפטרה בפתאומיות, והיתה לי ביקורת אצל הכירורגית המקסימה שלי.

אתמול היה יום שהפגיש את כולנו עם המוות, עם סיומם של חיים. במקרה של שמעון פרס, הנשיא התשיעי של ישראל ואיש רב פעלים, נראה היה תמיד מלא שליחות והיה איש חזון, ומוערך בערוב ימיו על פועלו בכל רחבי העולם, המוות נראה לי כסיום טבעי של החיים, הוא חי , לפחות לפי ההרגשה שלי, חיים מלאים, ועד הרגע האחרון , היה פעיל, חד, חריף ומלא חיים. מצד שני, החברה שהלכה לעולמה, בטרם עת, צעירה ממני, רק לפני שלושה חודשים, ראיתי אותה, מחייכת ומקסימה וקשה להאמין שהמחלה הארורה הזאת, לקחה אותה כל כך מהר. האם היא הספיקה לחיות את חייה במלואם? האם זה היה הזמן ללכת? מי יודע? לנו שנשארים פה, זה לא נראה ככה…..אבל אנחנו לא יודעים, ובטח שלא בעניינים כאלה. האם הנשמה שלה סיימה את תפקידה בעולם הזה?

ודבר שלישי, היתה הביקורת אצל הכירורגית שלי, המקסימה והמעולה, שאולי בכלל בזכותה אני כאן היום. כשחליתי , היה לי ברור שאני מחפשת לי רופאה שתלווה אותי, הכירורג שבדק אותי בשוטף, במשך שנים, לא היה מוכן לכל מיני בדיקות שרציתי שיעשו לי, והחלטתי לחפש לי רופאה אחרת. המלאכים השומרים שלי, הובילו אותי אליה, והיא התעקשה בניתוח לחפש עוד ועוד ומצאה גוש נוסף שהיה סרטני ולא נראה בבדיקות. למזלי הרב, אולי בזכותה אני בכלל כאן היום.

כל פעם שאני נוסעת ונכנסת לביקורות הללו, עולה מחדש הסרטן, הזכרונות מהמסדרונות הללו, ההתכווצות בבטן ברורה, והיא משתחררת רק אחרי שאני יוצאת מהדלת , עם בשורות טובות.

בכל בדיקה שנתית , בכל MRI, תמיד עולה הדרך, וההחלטה, לבחור בחיים ולהבריא חזקה מתמיד.

אני מרגישה בריאה, אמנם קצת אחרת ממה שהייתי לפני שחליתי, הגוף לא מה שהיה, עליתי הרבה במשקל בטיפולים ואני לא יורדת, לא משנה מה שאני עושה, יש כאבים פה ושם, חולשה לפעמים שמכריחה אותי לשכב ולהפסיק הכל, אבל ההרגשה הפנימית היא של בריאות. בריאות נפשית, שקט פנימי, בטחון בדרך שלי. אני מרשה לעצמי לבטא יותר את סנדרה האמיתית, לפעול פחות לפי מה שמתאים לאחרים ומדייקת יותר ויותר את החיים שאני בוחרת בהם.

ויום כמו אתמול, כשהמוות הזה מול העיניים, מחזק מאד את הבחירה מחדש בדרך, את האמונה, את זה שצריך להנות היום מהחיים, לחגוג כל יום שאנו קמים בבוקר, כאילו זה היום האחרון שנחיה, את הבחירות שאנו עושים בחיינו, את האחריות שאנחנו לוקחים על הדרך שלנו.

רובנו, עסוקים ביום יום, בריצות, בדרישות, במה שצריך.

תעצרו רגע, ותחשבו, האם אלה החיים שאתם רוצים לחיות?

האם אתם נהנים מהם?

האם אתם מרגישים מלאים בסיפוק? קמים בבוקר בשמחה לעוד יום חדש?

מרגישים חיים, בתוככם?

מרגישים ומביעים את האהבה שיש לכם, לעולם, לאהובים ואהובות שלכם?

נהנים מאוכל טוב, מספר טוב, מסרט טוב, מטיול על חוף הים עם חבר\חברה\אהוב\…..?

אוהבת, ומברכת כל אחד מכם לחיים מלאים , סנדרה

 

 

 

 

 

 

מהו דיכוי ומהו ריפוי אמיתי?

בוקר טוב, היום אני רוצה להתייחס לנושא שעולה תמיד בקליניקה. השבוע טפלתי בילדה קטנה שהגיעה אלי עם מחלות דרכי הנשימה וסבלה מאד מאסטמה והתקפי קוצר נשימה במשך כל החודשים מאז שנולדה. כמובן שבמשפחה יש אסטמה. השבוע אחרי חמישה חודשים של טיפול כמות ההתקפים פחתה מאד, לסה"כ, 2 בחמישה חודשים, וגם כשהתקררה,זה עבר בקלות יחסית, ללא אינהלציות, ללא משאפים. כל מה שנותנים לה בזמן ההתקף זה את הרמדי שלה בתדירות גבוהה יותר.

בפגישה השבוע, דברתי עם האמא על הציפיות שלה מהטיפול. היא אמרה שהיא רוצה שהילדה תבריא לגמרי, שלא תצטרך לבוא אלי יותר. אמרה גם שבעלה מאד סקפטי….ולא תומך בטיפול. מצד שני אמרה גם שהם לא בקרו כבר אצל הרופא ילדים ה מ ו ן!!! זמן. לפני שבאו אלי, היו כל יומיים, שלושה אצלו ולפחות פעם בשבוע, עשרה ימים ושלא נאלצה להשתמש במשאף כבר חמישה חודשים. בעיני , לפחות זה שיפור משמעותי באיכות החיים של הבת שלה. מבחינתי אנחנו בתהליך של ריפוי ויגיע הרגע שבו באמת לא תצטרך לבוא אלי וזו המטרה.

היא ספרה לי שיצאה לילדה פריחה ושבגלל פצע ברגל, נתנו לה אנטיביוטיקה. ואז…….הופיע שוב הקוצר נשימה. ברור…..!!!!!

ניצלתי את ההזדמנות כדי להסביר שוב שמתן תרופה כמו אנטיביוטיקה מחמירה שוב את מצב הנשימה. מערכת החיסון של הילדה רק מתחילה להתאושש מכל התרופות, משאפים, אנטיביוטיקה, סטרואידים שקבלה….במשך חודשים והרמדי מתחילה להרים אותה למקום חדש של ריפוי והם שוב מכניסים אותה בחזרה למחלה. לכן, בכלל לא הפתיע אותי שהיא שוב עם קוצר נשימה.

בהומאופתיה, אנחנו קוראים למצב כזה דיכוי. תרופות לא מרפאות. הומאופתיה כן. את זה אני אומרת לכם לא רק בתור הומאופתית אלא בתור חוקרת תרופות (תואר שני במדעי הרפואה). כל פעם שהגוף מקבל תרופות, הסימפטומים של המחלה נעלמים, נראה כאילו שהבראנו, אבל לא באמת. עובדה שתמיד חוזרים לרופא לבקש עוד …..

כשאני חליתי באסטמה בעצמי לפני 20 שנה, הרופא אמר לי, זה מצב כרוני, תלמדי לחיות איתו. אבל….ההומאופתיה הראתה לי שאפשר לחיות אחרת. לא חייבים ללמוד לחיות עם התלות הזאת בחומרים ומשאפים כדי לנשום. פעולה מאד בסיסית שנועדנו לעשות, לבדנו, בלי תרופות.

הריפוי ההומאופתי מעורר את יכולות ההבראה של הגוף ולכן הרבה מאד פעמים בעקבות טיפול , כל מחלות העבר….יצוצו….שוב…במינון קטן ומינורי יותר. זה חלק הכרחי של הטיפול ובדרך כלל ה"ניקוי" הזה של מחלות מהעבר מראה עד כמה המחלות הללו תקועות בתוך הגוף. אם הגוף תקוע איתן, הוא חייב להפטר מהן קודם, באמת להפטר….ולא רק לדכא את הסימפטומים. הסברתי לאמא היקרה, שכדי שהבת שלה תבריא באמת, עליה להמנע מלתת אנטיביוטיקה ועליה להתקשר אלי מיד עם הופעת כל בעיה בקשר לבת שלה, גם עבור פצע שנראה לא יפה, ונטפל נקודתית במה שקורה. במידה וההומאופתיה לא עוזרת, אחרי כמה שעות, אפשר לתת טיפול אחר. מנסיון של עשר שנים, זה קרה לי אולי פעמיים בכל השנים שנאלצתי לשלוח אמא לבית החולים….לקחת טיפול קונבנציונלי. פעם, אפילו התחננתי לאמא אחת שתיקח כבר את הילדה לרופא, כדי שיבדוק את הבת שלה, שמעתי את השיעול שלה ולא מצא חן בעיני. אחרי האשפוז של אותה ילדה, שהיה חד פעמי, המשכנו בטיפול והיום היא כבר בריאה לגמרי ולא מגיעה יותר להתקפים.

המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לילד שלכם זה לטפל בו בהומאופתיה ולמנוע שנים של תרופות ונזקים מצטברים לריאות.

בפוסט הבא אכתוב על הטיפול ההומאופתי בנטיה הגנטית שלנו….לחלות במחלה מסוימת, כמו במקרה הזה.

שבת שלום, סנדרה

 

 

 

 

 

יומנים….בלוגים….תזכורות

היום בבוקר פייסבוק דאג להזכיר שלפני שלוש שנים כתבתי בלוג. בתקופת ההתמודדות שלי עם הסרטן, הרגשתי שאני רוצה לשתף אחרים במה שעובר עלי. אני בטוחה שזה עזר לי מאד להתמודד עם הרגשות והמחשבות שעלו בטיפולים.

גם היום, כתיבה היא דרך מעולה בעיני, לעבד את מה שעובר עלי, ולשתף במחשבות, רגשות והבנות בכל מה שנוגע לבריאות שלנו , לחיים שלנו, לשינויים שאנחנו עושים, או רוצים לעשות. בשבילי כתיבה היא הדרך, להגיע לאנשים. אם מישהו מכם עובר בימים אלו תהליך או התמודדות קשים במיוחד, אני מאמינה שמה שכתבתי יכול לעזור. מוזמנים לקרוא, ולהגיב. יום מעולה , סנדרה

הבלוג שלי באתר סלונה

ריפוי פלאי

יש בהומאופתיה מונח שנקרא סימילימום…..כלומר מתן רמדי כל כך מדויקת, כל כל מתאימה לאדם שתוך זמן קצר ביותר (אחרי חודש של טיפול) חל שיפור מדהים בכל המישורים, בכל הרמות של האדם: בפיזי, בנפשי, בגוף, כולל מחלות עמוקות שנראות חשוכות מרפא. ההומאופתיה משנה את היכולת של האדם להתמודד עם החיים שלו בצורה מושלמת. החיים לא משתנים, אלא היכולת להתמודד איתם, היא שמשתנה. לא תמיד הריפוי הפלאי הזה, נראה לעין כל כך בברור וכל כך חזק כמו במקרה שהיה לי השבוע. אבל, זו בדיוק הסיבה שהפכתי למטפלת, זה הנס שההומאופתיה יכולה לעשות. כשרואים שינוי כזה דרמטי, נותר רק להודות על היכולות הללו של הטיפול המדהים הזה. אני מודה לאל, על היכולת לעזור לאנשים, לרפא מחלות שאין להן ריפוי, להפעיל את כוחות הריפוי המדהימים של הגוף בעזרת הרמדי ההומאופתית. הרי בסופו של דבר הגוף הוא זה שמרפא. הרמדי ההומאופתית שמותאמת לאדם עצמו וניתנת בצורה של טיפה או גלובול קטנטן, מהווה מסר אנרגטי מושלם, שמסתנכרן עם הגוף, ועל ידי כך היא מפעילה את מנגנוני הריפוי. הגוף מבין סוף סוף על מה הוא צריך לעבוד, מה הוא צריך לשנות והוא עושה את זה בצורה מושלמת. מסקרן אותי לשמוע מה הרופא שלה יגיד אחרי שהוא יראה מה שקרה אחרי חודש. מחלה שנמשכה שנה + ….ולא הגיבה לשום טיפול, נעלמה לחלוטין אחרי חודש. וואו….נכון?